מצטרפת למתוחות עם נדודי השינה... - הריון ולידה

היי בנות (לא נתקלתי בגברים בפורום) ,
כבר מספר חודשים אני מקפצת לי לאתר הזה וקוראת את הפורום הזה (מצטערת על החדירה)... אבל לא העזתי להירשם עד עכשיו, לא העזתי לכתוב שום דבר...
בראשון לדצמבר עשיתי רק את ההזרעה הראשונה שלי וקיוויתי, כל כך קיוויתי שזו תהיה פעם אחת ויחידה, שייפול בחלקי המזל הגדול לגמור את זה בפעם אחת!!
הייתי משוכנעת שזה קורה. חשבתי חיובי והרגשתי כל סימן וסימן שמעיד על העתיד לקרות.
החלטתי לעשות בדיקת הריון רק כאשר אראה שיש איחור במחזור וחיכיתי!! הו הו חיכיתי!! עוד רגע והייתי מטפסת על הקירות...
אבל אז....
כן, אז הגיע המחזור המרושע!! כל כך כעסתי והתאכזבתי. היה לי נורא קשה לקבל אותו פעם נוספת!! הוא התחיל כמו ילד טוב, דימום קל שבקלים, שממש נתן לי את הרעיון שזה בסדר וככה מתחיל הריון... אבל ביום השני? אוף!!!! כבר נפל לי האסימון שהריון לא יצא מזה!!
היום אני כבר ביום החמישי למחזור, מתחילה סבב נוסף של כדורי איקקלומין ושוב את הכול מחדש... ואני יודעת שצריך לחשוב חיובי, אבל נדמה לי שקצת קשה לי כרגע... אני תוהה בליבי כמה פעמים עוד אצטרך לעבור את זה ולא ממש בטוחה שגם לי יקרה הדבר הנפלא הזה "הריון". נראה לי כאילו כל העולם בהריון וזה מרגיש כאילו מישהו למעלה עושה לי "דווקא" כדי לצחוק עליי.. ממש כל שנייה עוברת מולי מישהי בהריון או שכל שנייה אני שומעת על מישהי בהריון. כל סרט בטלויזיה קשור בהריון או בתינוקות, כל פרסומת, כל דיבור ברדיו, בכל תוכנית... אה וכמובן- האנשים המתוקים האלה שחייבים להציק ולהרוס את הבריאות עם השאלות של ה-"נו? מתי תביאי לנו איזה בייבי קטן??" או אלה ששואלים "נו? יש משהו בדרך??"
בא לי לענות להם בצורה שרק תייבש אותם ותשאיר אותם המומים!! מה בן אדם מבקש? קצת שקט מהסביבה וקצת מזל שיוביל בסופו של דבר ללידה?!

אני קצת מאבדת תקווה, אפילו שעברתי את זה רק פעם אחת.
אני עוד בטראומה מהצילום רחם וכל התעסקות במקום הרגיש הזה רק משאירה לי כאבים מוזרים וכעס כלפי הרופאים...

אני לא רוצה לומר בעבודה שאני עוברת טיפולים מפני שמהר מאוד כולם ידעו את זה וידברו על זה מאחורי גבי. כך קרה למישהי אחרת בעבודה שלי.
מצד שני, אני כבר חייבת בערך 7 ימי חופשה. לעומת זאת בימי המחלה שלי יש לי פלוס של 8 ימים.
אין סיכוי שמישהי מכן הסתירה את הטיפולים ממקום העבודה שלה, נכון??
אם כן, אשמח לשמוע איך התמודדת עם ההעדרויות בשל כל הבדיקות וגם בעקבות הכאבים אחרי ההזרעה. אני שכבתי יומיים מלאים בבית, בלי יכולת לקום.

אני לא בטוחה שמישהי מכן בכלל קוראת את כל החפירה הארוכה הזו. אבל לפחות הוצאתי קצת מהלב...