כנראה שרובכן לא הייתן שופכות את הדיכי הזה - הריון ולידה

אבל אני כבר לא יכולה.
אני אוהבת את הילדים שלי מכל הלב והנשמה.אתן להם הכללללל.
אבל כבר לא יכולה יותר. כבר חודש שאני מרגישה לבד וכלואה בבית הזה
כבר חודש ציצי ידיים ציצי ידיים
כבר חודש שאני מרגישה שהגוף שלי הוא לא שלי
הוא לעוס הוא רגיש ולא בא לי כבר לשלוף ציצים לא בא לי עוד
קשה לי עם הלילות
ועד שהיא נרדמת בימים אז קודם כל יוצאת לי הנשמה, דבר שני בדיוק ירין מגיע מהגן . וכשהוא נכנס לישון - הגברת מתעוררת .
איןלי יום ואין לי לילה.
כבר אין בי הרבה שמחה לדברים הקטנים עם ירין , אני עונה ומחייכת אבל ..זה לא זה .לא כמו פעם .
ואני מתה על אוריאן .באמת שהיא נשמה קטנה שלי . אבל קשה לי .היום כבר נשברתי לגמרי . הנקתי ובכיתי בו זמנית .
עם כמה שאני מנסה להבין אותה ולהכיר אותה ולטפל בה הכי טוב, כבר אין לי כוחות פיזיים ובגלל זה אין לי כוחות נפשיים ואיןלי חשק לצאת לטייל בחוץ כי אני נראית כמו הצרות שלי בטרנינג כל היום וחולצות ענק של בעלי (כדי שיהיה לי נח לשלוף את הציצים אווף)
ואני מרגישה חרא עם איך שאני נראית ,ולא עוזר שיגידו לי שיחסית אחרי לידה אני נראית טוב. עבר חודש ויש לי בטן של חודש 4.
הורדתי 9 קילו ונשארו לי עוד 7
יש לי רק מכנס אחד של לפני הריון שמתאים לי
ואין לי מה ללבוש לארוע שאני עושה לאוריאן - בהכל אני נראית מזה שמנה
אין לי אפילו מצברוח לחפש בקניון בגדים . עדכדי כך אני בבאסה היום.
אני רוצה חיבוק ואפילו לא אספיק לראות מה תכתבו לי כי אני חייבת לקחת את ירין מהגן ב1 לקלח להאכיל להשכיב ולנסותלא להתחרפן עד שיהיה לי רגע לעצמי לנשום ולהרגע