סיפור הלידה שלי, והסיבה לזה שהחזקתן אצבעות.. - הריון ולידה

טוב אז ככה =] אני לא מאמינה שהגעתי ליום הזה לספר את זה
יום ראשון התחילו צרירים מאוד מציקים.. נסעתי לבית חולים פתיחה של 2.. שיחררו אותי לבית..
יום שני 20/12/2010
מ5 בבוקר צירים מאוד מאוד חזקים נסעתי לבית חולים.. פתיחה של 3..
כבר לא יכלתי לסבול.. מהר מהר אפידורל.. בשעה 11 פתיחה מלאה.. אך הראש שלה עדין לא ירד מספיק..
אני לוחצת.. ולוחצת.. ולוחצת.. וכלום.. אמרו לי לנוח ביינתים היו עוד לידות..
בשעה 13 כבר לא יכלתי לסבול.. התחלתי לבכות מיילדת מקסימה הגיעה אלי שמה כפפות ואמרה לי שאני חייבת לעזור לעצמי והיא פה איתי תוך כמה דקות אני אחרי..
לחצתי ולחצתי ולחצתי.. היא עזרה לי עם שמן שקדים ועיסוי במקום.. הראש התחיל לבצבץ..
בשעה 15.00 המוניטור שקט.. היא מנסה לתפוס דופק לא מצליחה..בתוך שניות ספורות 11 רופאים ומיילדות אצלי בחדר.. אני בשוק טוטאלי.. לא מבינה מה קורה פה.. אמא שלי עמדה להתעלף.. בעלי מהפפחד נדבק לקיר.. ואני מסתכלת עליהם ולא מבינה מה קורה..
רופא אמד צעק לאיזה מיידלת לידה שקטה לידה שקטה תביאי ציוד.. ששמעתי את זה התחלתי לצעוק שיעזבו אותי (אין לי מושג למה אמרתי את זה )
רופא אחד ישב לי על הבטן.. אחד לחץ לי על הצלעות.. המיילדת מקדימה לא מוותרת היא אומרת לו שום לידה שקטנה היא תצא בריאה ושלמה.. אני עדיין בשוק..
המיילדת תפסה מספריים.. ואני צועקת לה שלא תעשה את זה אני מפחדת.. הרופא הסתובב אמר לי פשוט תסתמי את הפה שלךךךךךךךךך ותלחצי פעם אחת אחרונה
בעלי בא אלי התחנן אלי בבקשה לחיצה אחרונה בשבילי בבקשהההה..
זה היה כאילו כוח עליון הכניס בי כוחות.. נשמתי פעם אחת ולחצתי חזק חזק ואז הרגשתי פל'קקקקקקקקקקקקקקקקקקק השעה 15.20 במשקל 2884 היא יצאה אליי.
היה שקט בחדר.. הרופאים הסתכלנו אחד על השני פתאום שמענו בכי קטן קטן קטן מלאכי כזה , כולם נשמו חיבקו אחת את השני.. (בשלב הזה כבר לא היתי מעניינת פשוט התעלמו ממני) אחרי תפירות כי היא חתכה אותי מכל כיוון אפשרי..
בעלי יצא מהחדר בוכה.. אמא שלי התיישבה על הרצפה כדי לא ליפול.. לקחו אותה לבדיקות ורק בערב הביאו לי אותה.. מאוד דומה לי.. רגועה יפה.. מלאכית.. אני מאוהבתת..!

יום שלישי רופא אחד בא אלי רצה לדבר איתי על זה שהם חושדים במשהו שאני יגש אלייו..
לילדה שלי יש עיינים קצת סיניות כאלה מלוכסנות (חשוב לציין.. מדהימות )
והוא החליט שהיא מזכירה לו פרצוף של תסמונת דאון..
באותו רגע חשבתי שאיבדתי את הנשימות שלי... בעלי הגיע הוא הסביר לנו כי יש בדיקה שלוקח לה 3 שבועות להגיע ושהיא תענה לנו תשובות ברורות..
לא יכלנו להתאפק.. שילמנו 1500 שח ועשיתנו בדיקה התשובה שלה הגיעה היום בבוקר.. עברו עלינו ימים מאוד קשים מאז המחשבה הרסה אותי.. ימים מלאי עצבים וכעס.. הרגע הודיעו לנו כי הבדיקה הגיעה והכל בסדר היא בסדר גמור!!!

היא פה לידי..מהממת, מושלמת.. אני כל כך מאושרת..
אני פשוט מאוהבת..
בעלי מתנהג כמו אבא עם ניסיון של שנים.. היא כל כך שינתה אותו.. הוא אדם אחר.. אני אוהבת אותו אוהבת אותה.. אין מאושרת ממני..
בנות תודה על האצבעות.. על האיחולים והברכות...
אז אני אמא רשמית

חיים של אמא סופרת את השניות עד שניפגש....
[url=http://www.glitterfly.com]