כמה עובדות על הריון כימי + סוף טוב - הריון ולידה

שלום לכולם.
אני אורחת בפורום זה. רציתי לשתף אתכם במה שעבר עלי בכמה חודשים האחרונים, מכיון שאני יודעת שכשאני חיפשתי מידע על הריון כימי, היה לי קשה מאוד לקבל תשובות חד-משמעיות גם מהרופא וגם מהאינטרנט הבטחתי לעצמי שאחרי שהכל יהיה בסדר, ארשום מה עבר עלי כדי שמי שתחפש מידע, תקבל אותו. חשוב לציין שאני לא רופאה ומה שאני הולכת לרשום כאן הוא מניסיון בלבד.
בחודש ספטמבר גיליתי שאני בהריון. זה נעשה ע"י בדיקה ביתית שהראתה פס חלש. אבל לי תמיד אמרו שפס זה פס! אז זהו שלא תמיד. שמחתי הייתה מוקדמת מדי. מס' ימים לאחר הגילוי החלה להופיע הפרשה חומה. עדיין לא הייתי בטוחה מכיון שאמרו לי שזה יכול להיות גם בהריונות תקינים. בדיקת דם ראשונה הראתה בטא 37. אז כבר התחלתי להלחץ, אבל אמרו לי שיכול להיות שההריון פשוט מאוד צעיר. יום למחרת החל דימום והבדיקה הבאה כבר הראתה שהבטא החלה לרדת. זה הסתיים בהפלה טבעית בשבוע 4.3.
אז הנה כמה עובדות שלי היה חשוב מאוד לשמוע ולא הצלחתי לקבל מידע ברור:
1. הריון כימי הוא הריון שנתקבל ע"פ תוצאת מעבדה, שנופל לפני שיכולים לראות אותו באולטראסאונד. לא ידוע מה גורם לו ולמרות שאני יודעת שכל אחת שעוברת את זה מתחילה לחפש סיבות הגיוניות למה זה נפל, אם מדובר על הפלה חד-פעמית, כנראה שלעולם לא נדע.
2. הריון כימי זה דבר מאוד שכיח. מסתבר שהרבה נשים עוברות את זה ופשוט לא מספרות, או שהן בכלל לא יודעות כי הרבה פעמים ההריון נופל עוד לפני שיש איחור משמעותי במחזור.
3. הריון כימי מתבטא בד"כ בערכי בטא שבבדיקות חוזרות הם יורדים במקום להכפיל את עצמם (ערכי בטא לא תקינים יכולים גם להעיד על הריון חוץ רחמי). לכן במקרה שאובחן הריון כימי, יש להמשיך ולבצע מעקב בטא כל 2-3 ימים ולוודא שהיא מתאפסת.
4. הדימום יכול לבוא עם הגילוי שזה הריון כימי או אחריו. הדימום נחשב מחזור לכל דבר והיום שבו מתחיל הדימום המאסיבי, זה היום שנחשב ליום המחזור הראשון (מועד הדימום משתנה מאישה לאישה יש כאלה שזה מיידי ויש כאלה שזה לוקח יותר זמן). במועד הביוץ שאחרי הדימום ניתן כבר לנסות שוב להיכנס להריון (יש כאלה שאומרים שיש אפילו יותר סיכוי להקלט כי רמת ההורמונים גבוהה) אבל שימו לב שיתכן שהביוץ יתאחר מעט בגלל הטראומה שהגוף חווה.

בנות – אובדן הריון, גם אם הוא בשלב כ"כ צעיר, זה דבר מאוד לא נעים. אני לא הייתי מוכנה לזה בכלל. אין אצלנו היסטוריה משפחתית של הפלות וזה משהו שבכלל לא חשבתי עליו. הדבר היחיד, היה תחושת בטן לא טובה שגרמה לי לומר לבעלי עוד לפני שהחלו ההפרשות שאני חייבת לנוח כי אני מרגישה שההריון לא יציב. זה בא לי כרעם ביום בהיר. בכיתי המון. חיפשתי סיבות הגיוניות. התאבלתי ממש וזה בסדר להתאבל. רק אנחנו יודעות שאפילו בשבוע 4 כבר אפשר להקשר לעובר. אני מצאתי את עצמי יושבת מול המראה, מלטפת את הבטן ומבקשת מהעובר: "אל תלך. תישאר". באותו השבוע היה לי יום הולדת. יום ההולדת המגעיל ביותר שהיה לי בחיים. פשוט נמחק לי החיוך. אבל בסוף אותו השבוע, קראתי במקרה את ההורסקופ שלי (מה שבד"כ אני ממש לא עושה) והיה רשום שם בסוף, מתחת להכל המלצה לשבוע הקרוב – להתמקד בעיקר ולא בטפל. לאחר מכן קראתי כתבה של מאמנת אישית שדיברה על כך ש-10% ממה שקורה לנו בחיים לא תלוי בנו ואילו 90% ממה שקורה לנו, תלוי באיך שאנחנו מגיבים לדברים. הבנתי שאני יכולה עכשיו להמשיך להתאבל חודשים, להיות בדכאון, לעצבן את כל מי שסובב אותי ואפילו להפסיק לתפקד, או שאני מפסיקה כאן ועכשיו ולוקחת את עצמי בידיים, משאירה את מה שהיה מאחור וממשיכה עם הפנים קדימה – מתמקדת במה שיש לי – המשפחה שלי, העבודה שלי ובמה שהעתיד צופן לי.
ואכן נקלטתי מיד מחדש (חוץ מהדימום של ההפלה כבר לא הספקתי לקבל עוד מחזור כי נכנסתי להריון). הפעם תחושת הבטן שלי הייתה טובה וידעתי מיד שנקלטתי. היום אני בשבוע 12.
מקווה שעזרתי ולו במעט ושיהיה לכם בהצלחה!