היי יקרות - הריון ולידה

היי
לא כתבתי לכן כבר המון זמן, וזאת לא ההודעה שהתכוונתי לכתוב, אבל זאת המציאות שלי.היום התברר לי שהריון מס שש (במסע הארוך והכואב לילד השני) הגיע לקיצו...
הבטא המהממת שקיבלתי ביום חמישי האחרון, עלתה רק במעט ביום ראשון, ואילו היום אחרי יומיים מורטי עצבים התברר שהיא במגמת ירידה.
לפני חודשיים עברתי היסטרוסקופיה טיפולית על רקע מחיצה שהתגלתה,
קיבלתי קלקסן מהחזרת עוברים במטרה למקסם את סיכויי ההריון,
ולצערי גם זה לא עזר, ואני חוזרת עכשיו לנקודת ההתחלה המומה וכואבת.
בעודי מנסה לתרגם את התחושות למילים אני מבינה שאין בזה צורך, אתן יודעות בדיוק מה עובר עלי, אתן חוות את אותו כאב (התקווה, הצייפיה האכזבה וחוזר חלילה), חשות את אותן הפחדים (ואם זה לא יקרה?), שואלות את אותן השאלות (עד מתי, אלוהים, עד מתי).ומרגישות את אותה תקווה (זה יקרה זה יקרה זה חייב לקרות), ואני אמצא כוחות ואתמודד שוב ושוב ושוב עד שאני אחבוק את הילד (הבא) שלי.כי זה הדבר היחיד שמשנה עכשיו.