היי,
איך זה מעניין - הנושא הזה תמיד תמיד מעניין ומעסיק בנות ב"שיחות בנות"... חחח... תראו לי "שיחת בנים" אחת לרפואה, שבה זה הנושא שיעסיק את המתדיינים...

ולענייננו:
בגדול, אני חושבת כמו מלי: גם אני לא יודעת להיות במקום שלא אכפת לי ולא מעניין אותי, וגם אני נוטה להיות מ-א-ד לויילית למקום העבודה שלי, אני מאד אוהבת את עיסוקי ואת התחום מעבר לעובדה שבסוג מקצוע כמו שלי זה פשוט מתבקש ומי שלא נוהג כך - חוטא למקצוע...
זו הסיבה שב - 10 שנים האחרונות, הקריירה, הקידום, ההתפתחות המקצועית שלי, הייתה קצת על hold. פשוט, עשיתי חושבים והגעתי למסקנה שבשנותיהם הראשונות של ילדיי, אני מעדיפה להיות אמא במשרה מלאה מאשר עובדת במשרה חלקית (מכל הבחינות, הגוונים והכיוונים).
לפני שנה התפניתי לפתוח פרקטיקה פרטית שמתחילה להניב את פירותיה הראשונים, וכנראה שבקרוב אחזור למשרה ציבורית תובענית, מספקת ובעלת אפשרויות קידום.
רק כיום, כשילדי השלישי כבן 4, אני מרגישה שאני יכולה להרשות את זה לעצמי.
וזה לגמרי מתוך בחירה והשלמה.
ושוב - כנראה שרק עלינו, הנשים הבוחרות באימהות - מוטלות הבחירות וההשלמות מהסוג הזה...
שיהיה בהצלחה ובסיפוק לכולנו
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il