תהיות מהכלא... - הריון ולידה

וואו... באמת לא נתפס.....

אני- לומדת טיפול וקידום נוער בסיכון+ חינוך מיוחד.
סטודנטים מהמכללה שלנו עושים שם עבודה מעשית גם בטיפול בבני הנוער וגם בחינוך- בתור מורים של האסירים.
"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

כל הכבוד לך!

מניסיון שלי, כשהייתי בסניגוריה הציבורית הוא-

מה שעצוב במיוחד הוא שרוב אותם נערים (ורבים מהם באמת בעלי פוטנציאל שיקומי אדיר) גדלים במציאות שהופכת אותם בכלא לרק עבריינים יותר קשים לאור מה שהם צריכים להתמודד איתו שם (גונ'גל של החזק שורד וכו') ולאור העובדה הפשוטה שהם רק ילדים שהאופי ו"אני" שלהם רק מתחילים להתעצב.

חבל שאין יותר שיקום אפקטיבי

פיתוש

תראי, יכול להיות מאוד שזה מה שניסו "למכור" לנו, אבל איתנו דיברו הרבה על שיקום, גם אחרי שהם יוצאים מהכלא.
אבל זה כמובן- למי שרוצה להשתקם. אי אפשר להכריח אף נער להשתקם בכוח, או להיות נורמטיבי בכוח.

נכון שזה לא גורם לכל הנערים לא לחזור, כמו שאמרתי- הרצידיבזם ענק!!
ויש נערים שחוזרים אחרי הכלא בדיוק לשכונות שמהם הם יצאו! ויחזרו לבצע עבירות אפילו יותר חמורות.

אבל אני חושבת שהמדינה כן משקיעה בשיקום.. לא תמיד זה מספיק כי אין רצון מהנער, ואין שיתוף פעולה מהמשפחה שאליה הוא חוזר.
"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

פיתוש כל אסיר ב 80% מהמקרים חוזר לכלא -לאו דווקא קטינים

אני יודעת.. פשוט עם הנוער (כך זה היה נראה) עובדים יותר על שיקום, יותר מכאל רגיל.
אבל שוב- יכולה להיות שזה מה שהעו"סית רצתה שנשמע..

ענבלוש- באמת רציתי לשאול אותך- הוא לפעמים בפנים? או שהוא כל הזמן רק בשער.
ואיך הוא מסתדר עם ה-"בומים" האלה של השערים.. אני יצאתי משם עם כאב ראש..

חוצמזה שזה היה מצחיק- כי הת.ז שלי היתה אצלו כל היום..

עצוב וכואב לישמוע

הוא רק שנה עובד כאחראי שער

אני עובדת ב"כפר הנוער נירים" בבוסתן הגליל, שזה כפר נוער לילדים במצוקה
שעברו בחייהם אי אלו דברים, לא עלינו והם גם התגלגלו להם לחיי הפשע או חיו ב"צל החוק" (זה מונח שאומר שהם לא פושעים, אבל מסתובבים עם עבריינים, וקרובים מאוד לעבור על החוק)
אצלנו מנסים לשקם אותם, מנסים לעזור להם ורוב הנערים והנערות אצלנו מצליחים לצאת מזה ולהשתקם.
יש כמובן, כשלונות.

אלו ילדים שמעולם לא היתה להם משמעת, מעולם לא חונכו נכון, מעולם לא העירו להם,
ילדים שאיש לא אמר להם "אני אוהב אותך".
יש לי במחזור החדש, שאמא שלו גרה בגרמניה ואבא שלו אי שם ואחותו והוא מסתדרים לבד. (אחותו טוחנת את עצמה בעבודות כדי לממן את שניהם)
יש לי ילדים שקוראים לנירים בית, כי אין להם מקום אחר.
יש לי ילדים שהפחד מהסוף (כיבה י"ב) כל כך מפחיד אותם, שהם עושים הכול כדי לשבור את החוקים.
יש לי ילדים שהכישורים החברתיים שלהם כל כך "על הפנים" שהם מוכנים לסבול, כדי להיות בחבר'ה.

יש לי ילדים, שגנבו, פרצו, שתו, סמים, אלכוהול, הפקרות מינית, אולי זנות אפילו.
אלו בעיקר ילדים שאין להם הורים מסוגלים, שאין להם מודל חיקוי, שאין להם בטחון בעצמם, שאין להם את עצמם ושאין להם אמונה.

אם הם בכלא - זה אומר שהחברה נכשלה.
אם הם בכלא - זה לא רק הם, אלא גם אנחנו.
אנחנו - לא איתרנו אותם, אנחנו לא הצלנו אותם מהורה לא מסוגל, אנחנו.
צריך להאמין שאפשר לשקם, כדי לעבוד איתם.
ואני מאמינה שאפשר לשקם. הם לא רעים, הם לא מפונקים, הם פשוט לא מכירים.

ובנימה אחרת לחלוטין - "כפר הנוער נירים" זקוק למשפחות אומנות, אלו משפחות שמארחות את הנער/ה לכמה לילות, פעם בשבועיים או פעם בחודש.
תלוי ומשתנה. העבירו הלאה.

וזה היה ארוך....
---
אמא מאושרת ומושלמת של קסם ופלא.

ושכחתי לומר- באמת כל הכבוד על המקצוע שבחרת..
צריך להיות אדם מיוחד כדי לבצע אותו נאמנה.

ולגבי התגובה שלי מלמעלה, אולי היא הייתה כוללנית מדי, פשוט לי יצא להיפגש עם יותר מדי בחורים צעירים שלפי התיק שלהם התחילו את השהות שלהם בחסות המדינה כנערים ובעבירות לא ממש חמורות, ופשוט עם הזמן, גם בהתאם למה שנחשפו לו בכלא, הפכו לבגירים שעברו עבירות חמורות יותר.

כולי תקווה שהשיקום עובד ויעבוד. בכל מקרה, אם את עובדת בזה, את אדם מיוחד

ענבל.

קודם כל כלא זה באמת קטע מפחיד, יצא לי לסייר בנווה תרצה (כלא נשים) והיה לא פשוט. השערים, החדרים, האסירות - רק לדמיין מה הן היו צריכות לעשות כדי להיכנס לשם, העברות החמורות ביותר מכיוון שזה כלא הנשים היחידי בארץ ויש בו בערך 200 אסירות בלבד.

חוצמזה, לגבי השיקום- זאת מילת המפתח.
אני באמת מקווה שזה מה שהם עושים, כי הדרך חזרה לפשע מאד קצרה ומאד פשוטה.
בצבא עבדתי עם "חיילי רפול", אלה חיילים שלרובם יש תיק פלילי, הם נמצאים על סף הפשע, והמסגרת הזו של הטירונות המיוחדת ממש יכולה להציל אותם ולהוציא אותם מהפשע. אלה ילדים שזקוקים לטונות של תשומת לב ויעשו הכל (בדרך השלילית לרוב) כדי להשיג אותה.
לכן השיקום, בניית הביטחון העצמי, ולהראות לנערים האלה שאפשר לחיות ולהצליח בדרך הישר - זה הדבר הכי חשוב.
ומי שעוסק בכך - שיבורך.

לגמרי נשמעת כמו חויה ראשונה לא קלה בכלל...
המפגש הראשון שלי עם חוית עבריינות הנוער הייתה בתקופת עבודתי בביה"ס מפתן.
לא קל...

אני מצטערת, אבל אני לא מסכימה שעבריינות נוער היא כשלון של המדינה ו/או החברה.
לעבריינות בכלל, בכלל זה עבריינות נוער - יש גורמים רבים ומגוונים. חלק אמנם קשורים לחברה, אבל חלק משמעותי לא פחות קשור לגורמי אישיות ותנאי גדילה תוך משפחתיים.
ואלו לאו דווקא קשורים לחברה, ועוד פחות מזה לשירותי השיקום שהמדינה נותנת.
שירותי שיקום בכלל, ובכללם שירותי שיקום האסיר בארץ נמצאים במקום טוב מבחינת מדד המדינות OECD.
אני לא חושבת שבכל דבר ניתן "להאשים" את המדינה ושירותיה. יש שירותים רבים שנלקחים כ"מובן מאליו" וניתנים ללא הנד עפעף לאוכלוסיות מצוקה וחברות בהן עבריינות פושה.
חלק גדול מהרצידיביזם המדובר קורה אף על פי ולמרות זאת, בגלל הגורמים הנוספים ה"משחקים תפקיד" בהתפתחות העבריינות מלכתחילה, ולא בגלל מחסור כה חמור בשירותי שיקום!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרון,
אם נער מבצע פשע, מי אשם בדיוק?
הנער שבחר לבצע? נכון. עליהם לקחת אחריות.
אבל גם המדינה/חברה צריכה לקחת אחריות.

---
אמא מאושרת ומושלמת של קסם ופלא.

תודה, על החיזוקים!
תראו, אני חושבת שיש למדינה חלק בעבריינות, חלק מהעניין של המדינה זה-
* שכונות מצוקה- מאוד לא חכם לשכן אוכלוסיות חלשות באותו איזור.. (והמדינה כן גרמה לכל שכונות העולים למיניהן..)
* איתור משפחות נזקקות והטיפול בהן
* חוקי מנע- מתי כבר יוציאו את האלכוהול מחוץ לחוק?!? הוא בדיוק כמו סם.. וכ"כ הרבה עבירות מבוצעות כשהנערים שיכורים. וגם מסוממים.
* אכיפה- עובדת על הרתעה ומניעה.

אבל- אף אחד לא יכול להכריח הורים ללכת לייעוץ, לקבוצה טיפולית או לפנות לעזרה.
לצערינו- אף אחד גם לא יכריח אותם לדאוג לנער, לטפל בו כראוי בחום ואהבה..

ואחרי שהנער כבר פשע- אף אחד לא יכול להכריח אותו להשתקם!! אם הוא לא בוחר בדרך נורמטיבית, החברה- כמה שתרצה לא תצליח להחזיק אותו נורמטיבי.
יש מרכזי גמילה, יש מרכזים לשיקום האסיר, יש בכלא עצמו תכנית שיקום (שלא כל הנערים בוחרים ללכת אליה!) יש בכלא עצמו קבוצות טיפוליות שנעשות ביחד עם ההורים, האופציות פתוחות..
לשלול בחירה לנער אפשר רק אם ביצע עבירה והוכח שהוא ביצע אותה.. אי אפשר להכריח אותו ללכת לבי"ס, אי אפשר להכריח אותו להשתקם! ולצערינו הרב- אי אפשר להכריח אותו לבחור בדרך הטובה.. (שלנו נראית הכי טובה, להם ממש לא!)

יש כ"כ הרבה עבודה על מניעה בארץ, לפי מה שאני שומעת.
יש יחידות לקידום נוער, אופציות טיפוליות, לימודיות, ורובן אפילו בחינם!
כל מה שצריך זה לעבוד עם הנערים על- רצון לשינוי!! ועל זה אפשר לעבוד שנים..
רוב הנערים שאני עובדת איתם ובע"ה עוד יעבוד- הם כאלו שעוד לא פשעו אבל הם בסיכון לפשיעה, "רק" צריך לגרום לרצות לבחור בטוב..
ה"רק" הזה הוא כל הקושי!! ולא הכל בגלל המדינה.
יש בעולם פשיעה חמורה יותר של נערים, ברמות גבוהות יותר ובהיקף גדול יותר.

חפרתי מספיק?
"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

פיתוש - תודה על ההארה. להרבה מזה לא הייתי מודעת.

קיבלתי לגמרי את כל מה שאמרת וכל מילה נוספת מצידי בנושא מיותרת

דודה שלי אימצה שני אחים בני 3 ו 4
עברו יותר מ 20 שנה.
הצעיר הפך עם השנים לעבריין ואילו הבכור לומד באוניברסיטה והתחתן לפני חודשיים
המשפחה המאמצת (דודה שלי) מקסימה אוהבת ומטפחת תמיד רציתי לגור אצלם
אני הייתי בקשר הדוק עם הצעיר ולא עזר כלום, התאווה שלו לעבריינות הייתה גדולה...
עכשיו הוא לא בקשר עם אף אחד ואפילו לא הוזמן לחתונה של אחיו...

לא תמיד החברה אשמה או המשפחה.

רעות,
אני טוענת שהמדינה/החברה לוקחות אחריות.
זה הכל.
ופעמים רבות (יותר מידי) אחריות זו מורידה מהאחריות שעל הנער/ה שפשעו...
אבל זה כבר עניין לדיון אחר.
שירותי השיקום קיימים ופועלים. לומר שפשיעה (כללית או נוער) נגרמת כתוצאה מאי לקיחת אחריות של המדינה או החברה למצב - נראית לי כאמירה חסרת אמת לחלוטין (ואני כבר לא מדברת על כך שאמירה זו היא לא צודקת...)

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

מה עשית שם?

אני חושבת שהבעיה הרבה יותר רחבה ממה שאת מציינת......
בואי נסכם שאם נסמוך על המדינה שתדאג לנו גם בנושא חינוך - אבדנו!!!
כל הכבוד על תוכניות השיקום והטיפול באותו נוער, אבל איפה הטיפול בשורש? איך ילד מגיע למצב של עבריינות בכאלה רמות? הגבולות לא ברורים להם, אהבה וביטחון הם לא מקבלים בבית במצב הטוב, אין להם הכוונה נכונה מגיל קטן, הרחוב והסביבה (גם הסביבה האינטרנטית / טלויזיונית איך שלא תקראו לזה) שופעת באלימות וסקס...... אז איך אפשר לצפות אחרת?????
עד כאן החפירות שלי....