הסיפור שלי.. - הריון ולידה

אוייייייייי בובה....

אויש,סיימתי לקרוא ונאנחתי

מתוקה,
אני קוראת וחצי צוחקת וחצי בוכה...
מזכיר לי כל כך הרבה סיטואציות שהייתי בהם אולי בלי הקיא אבל את התחושה שכל העולם נגדי וכנגד כל הסיכויים מתפללים שזה יצליח.
הפעם כנראה זה לא היה הזמן הנכון אבל אל תתני לזה לשבור אותך
יש לך זמן התאוששת תאגרי כוחות כי יש לך המון....
בסופו של דבר זה יהיה סיפור מצחיק לספר בחתונה שלהם (היום שבו נוצרת...)
נשיקות...

כן.. זה היה יכול להיות די מצחיק .. אם זה גם לא היה די עצוב...

וורדים, מתוקה, הייתי רוצה להיקלט טבעי... אבל זה לא מצליח. אנחנו מנסים כבר שלוש וחצי שנים כמעט (שלוש שנים וארבעה חודשים, ליתר דיוק..) וזה לא מצליח. ההריון היחיד שהיה זה הריון מהזרעה ראשונה מלפני שמונה חודשים שנגמר בשבוע 9 בגרידה (ולב שבור)..
האמת, מתברר שאין לנו כל בעיה. לפני שנה בבדיקת זרע נראה כי יש בעיה במורפולוגיה ובתנועתיות, אבל בחצי שנה האחרונה הבדיקות מראות שגם שם הכל בסדר. כנראה אז הלחץ פגע באיכות הזרע..
כלומר, אנחנו מסווגים ללא מוגדרים...

אולי הלחץ שאני שרויה בו בגלל הלימודים? אני כבר לא יודעת את מי או את מה להאשים.. אני אף פעם לא הרגשתי שאני לחוצה. אבל אולי אני כן.. איך אפשר להירגע? יש הצעות?
אני יודעת שהיום המצב שלי החמיר. כי אני עדיין לא חושבת שאני לחוצה ממשהו, אני רק יודעת שכשאני רואה באיזה סרט מישהי שנכנסה להריון, אני בוכה.. שאני לא מסוגלת לשמוע את השיר הזה "אתה הילד שביקשתי" (מכירות אולי?), או את זה של ריטה: "זה יבוא.." וכל מיני כאלה... ומאיפה בכלל כל הדמעות האלה?! היה אפשר להקים מפעל הטפלה ולפתור את בעיית המחסור במים
[ u
rl=http://smiles.33b.ru/smile.150961.html]
הרכבת שלי מתעכבת, ואני נהנית מהנוף...

יש הרבה זוגות מ"הלא מוסברים", לפעמים אני חושבת שהיה יותר קל לדעת מה הבעיה ואס אולי לטפל בה
גם אנחנו היינו מהלא מוסברים,אך בIVF האחרון עלינו על הבעיה,יוץר נכון במעבדה עלו,הזרע של בעלי לא מצליח להפרות את הביצית שלי.רק כאשר עושים איקסי זה מתחבר

רגע, וההריון הראשון היה טבעי או גם IVF?
כי הבן שלנו תוצאה של הריון ספונטני.. יכול להיות שאחרי ההריון זה השתבש? הביציות שלי לא רוצות יותר אותו זרע
[ u
rl=http://smiles.33b.ru/smile.150961.html]
הרכבת שלי מתעכבת, ואני נהנית מהנוף...

אני ממש מבינה אותך ויודעת כמה שזה קשה אני כרגע חזרתי מבית חולים אחרי אישפוז של שבוע בעקבות גירוי יתר ועל כל זה לא הלך לי וגם לי לא הצליח הטיפול .
כל מה שיגידו אנשים לא יעזור זה שובר פיזית ונפשית ומה שמחזיק לפחות זה שיש לנו ילד בבית וגם לי זה מהריון ספונטני ובלי בעיה.
גם הגוף שלי "נדפק" ואין מנוס מטיפולים אבל אין מה לעשות אני מנסה להרגע למרות שאני עדיין בסערת רגשות זה כל כך קשה.
יהיה בסדר ובתקווה שחודש הבא שתינו נצליח

http://www.holdthatpic.com/

יקירתי!!! כ"כ התגעגעתי ודאגתי לך...

קודם כל אני שמחה לשמוע ממך... הסיפור של ההזרעה השנייה העלה לי דמעות על העיניים... כ"כ בא לי לחבק אותך ולחזק אותך... את חזקה!!!!!!! אם אני הייתי בסיטואציה כזאת נראה לי הייתי מוותרת עוד בשלב של ההקאות...

איך את מרגישה עכשיו? יש נפיחות או ציסטות?

פאפיה!!!!!!!!!!!!!!התגעגעתי!!!!!!!!!!!!!
שאלה: למה השבחה במקום אחד והזרעה במקום אחר?
אני עשיתי את הכל באותו מקום...
וכמה הזרעות כבר עברת בשלוש ומשהו שנים?
אי אפשר לנסות הפריה כבר?...

חוץ מלתת לך
מליון חיבוקים
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"

מתוקה שלי , קבלי חיבוק גדול,
אני יודעת בדיוק מה את מרגישה,
וגם אני נזכרתי במיליון סיטואציות שהיינו בהם והסתיימו בדמעות
בגלל הטיפולים המחורבנים האלה,
שלא נדבר על כך שכל החיים שלנו השתנו,
ואנחנו לא מה שהיינו פעם...עצוב מאוד,
אין לי איך להוציא אותך מהבוץ, לצערי,
וגם לא איך לעודד ולהרגיע,
כי רק תינוק יביא לי (ובטח גם לך) את המנוחה הרוגע והשקט שאנחנו צריכים,
ואני לא אצליח להירגע עד שזה יקרה,
בגלל שאני כל כך מבינה את התחושות שאת מרגישה,
אני פשוט יודעת שרק תינוקי יעזור.
אז אני מאחלת לך קודם כל לעבור להפריות כמה שיותר מהר,
שם הסיכוי מעט עולה 30-40 אחוזים (להריון) זה המון...
ומשם רק צריך להתפלל שזה יסתיים בלידת תינוק בריא.
ודבר שני שזה יקרה כמה שיותר מהר, ושלא תחושי עוד תחושות
כאלה מתסכלות לעולם,
מצחיק אותי שהצעת להקים מתקן הטפלה מדמעותייך כי זה בדיוק
מה שבעלי הציע.
ובנוסף בהקשר לשאלה ששאלת את ורדים, אז כן
הגיוני שתצליחו בטיבעי ואחר"כ זה לא ילך - ואין שום סיבה נראת לעין...
אנחנו באותו חרא.
נקווה שבהפריה משהו יתפוס.
מה נשאר לנו מותק?
רק לומר תודה על הטכנולוגיות המפותחות שיש היום,
כי אם לא זה באמת היינו אבודים.

בהצלחה בובה, תיהי חזקה
מיה שמחכה לחסידה.....

היי מותק, קודם כל התגעגעתי המון חשבתי שאת לא כאן כי אולי היו בשורות טובות...
אני הכי מבינה לליבך יש את הימים שפשוט גומרים אותך נפשית ופיזית וברור לך שככה לא קל להשיג הריון, כולן אומרות להיות רגוע וחיובית ולפעמים הנסיבות מסביב פשוט לא מאפשרות את זה.
אני גם כל הזמן מחפשת סיבות ואת מי או מה להאשים בכישלונות אבל זה סתם בזבוז של זמן.
אני סתם מברבר כי אין פה איזה פאנצ'ליין ואין לי איזה משפט פלא שישפר את הכל, נכון המצב חרא נכון רוב הזמן הכל נראה שחור.... אבל אנחנו צריכות להתמודד אין בררה.

שיהיה המון בהצלחה בIVF כמו שמאיה אמרה הסיכויים טובים יותר למרות שהתהליך הרבה יותר קשהותזכרי שאנחנו כאן בשבילך

בנות, אתן מקסימות אחת אחת!!!!!!
אם הייתי יכולה הייתי תופסת את כולכן לחיבוק אחד ארוך ומשחרר!!!!!!!
זה מקסים לראות את הדינמיקה כאן... במיוחד אחרי שלא הייתי כאן ארבעה חודשים ולא ראיתי את זה קורה מול העיניים...
[ u
rl=http://smiles.33b.ru/smile.150961.html]
הרכבת שלי מתעכבת, ואני נהנית מהנוף...

כמו שאמרתי כואב לי לשמוע מה שאת אומרת........
אני רק בוכה אני לא מפסיקה לעצור את הדמעות למה זה כל כך קשה ןלמה אנחנו צריכות לסבול למה???????
למה ה' לא יכול לתת לנו בקלות כמו שהולך לבנות אחרות באופן טבעי,זה אמור להיות תהליך כל כך טבעי ומהנה למה???
ממי אני שולחת לך חיבוק

http://www.holdthatpic.com/

פאפיה יקרה
אני כל כך מצטערת לשמוע על הסגה המוטרפת הזאת, רק אלוהים יודע באיזה מצבים אנחנו מוצאות את עצמנו לפעמים.רוצה לחלוק איתך חוויה דומה-
אנחנו בדרך לIVF ראשון, אני מפוצצת הורמונים, בצום, ומתרגשת נורא, החלטתי (מה שבדיעבד הייתה החלטה הזויה) שניסע ב2 מכוניות, האיש יקח את הגמד לגן, ואני אסע לביה"ח כדי להתחיל בבירוקרטיה, וניפגש שם.
ברמזור הראשון אני מנופפת לגמד לשלום מהחלון והוא בתגובה (לא אופינית) מתחיל לבכות ולצרוח אימאאאאאאאאאאאאא, אני רוצה את אימאאאאאאאאא,לנסוע באוטו שלה.
האיש במקום לנסות להרגיע אותו, החל לנסוע מהר יותר, והילדון בתגובה צורח חזק יותר, אחרי כמה דקות של השילוב המנצח בכי-צרחות, הוא הקיא על עצמו ועל כל השאר את כל השוקו ששתה בבוקר.
האיש עצר בצד נתן לי את הילדון ההיסטרי, ומילמל אני אראה אותך בבית חולים...
אז עמדתי באמצע שום מקום , מחבקת ילד מתוק רועד, שלמרות שהשתדלנו להיות הכי "קולים" הרגיש שמשהו עובר על ההורים שלו ולא היה לו מושג מה, הפשטתי אותו, עשיתי לו מקלחת מגבונים לחים, חיבקתי אותו הכי חזק שאפשר לחשתי לו שהכל בסדר, ובכל הסיטואציה הזו נזכרתי למה,למה אני מפוצצת הורמונים, בצום, בדרך לביה"ח.
הגעתי לשאיבה באיחור, מתנשמת מהמרתון, מצחינה משוקו, ואת יודעת מה הקטע הכי מגוחך בכל הסיטואציה הזו?
מתברר שאחרי הרדמה אסור לנהוג! כך שישבתי בקיפטריה של אסותא שעה אחרי שיכולתי ללכת הבייתה, כדי שאוכל לנהוג בביטחה הבייתה.
יקירתי אני מחבקת אותך חזק חזק, ומקווה בשבילך שיום אחד תשבי בארוחת שישי עם המשפחה הענקית שלכם וכולכם תצחקו על זה.

אוייייש איזה סיפור, מקווה שיהיה יותר מוצלח בפעם הבאה
למה ההשבחה היא לא באותו מקום של ההזרעה?