חייבת להוציא - הריון ולידה

נורא נחמד שיש חברה קרובה שאפשר לשתף אותה ולעבור את התהליך הזה יחד. נורא מעצבן שאותה חברה לא מתייחסת עכשיו...
אני חושבת שזה לא בכוונה אולי היא לא רוצה להעציב אותך או שהיא לא יכולה להתמודד עם זה מפחדת לעשות את זה יותר גרוע.
אולי תגידי לה שנפגעת ואת לא מצפה שתגיד משהו אלא שפשוט תהיה בשבילך כדי שאת תוכלי להתחזק ולהמשיך לנסות.

גם אני חושבת שבגלל הרגישות של הנושא היא מפחדת לדבר איתך, אולי היא לא רוצה שתקנאי... אולי היא חושבת שאת לא רוצה לדבר על זה יותר מדי...
יש לי חברה טובה שנכנסה עכשיו להריון ונדמה לי שהיא ממש חששה לספר לי (היא יודעת מה אנחנו עוברים) אבל הכל היה מדאגה אלי. לפעמים אנשים לא יודעים להתבטא. את יכולה אולי לשאול אותה דוגרי מה קרה, ולהסביר לה שאת לא חלילה מקנאה.

עצוב לשמוע שככה חברה מתנהגת... (במיוחד שגם לה גילו בעיה)
אבל יכול להיות כמו שרשמו לך שאולי היא לא רוצה להכאיב לך עם האושר שלה

יהיה טוב את תראי גם את תיהיי בהריון ואז תוכלו לשבת ולקשקש יחדיו על הכל
גם לי יש חברה טובה שהיא בהריון עומדת ללדת אני לא עונה לה לטלפונים קשה לי נורא לראות אותה אז העדפתי להתרחק...
אני נמצאת רק עם מי שעושה לי טוב ובלי שום לחץ מהסביבה
גם אם זה להיות לבדי...
"פתח נא לי שעריי שמיים היושב שם במרומים....."
בשורות טובות לכולן בעזרת השם

תודה בנות,
לפעמים אני מרגישה שרק אתן באמת יודעות ומרגישות את כל המצוקות והקשיים.
קשה לי לדבר איתה כי היא מאוד מרוכזת בעצמה והרי מותר לה היא בהריון נראה לי אני אקח קצת מרחק אולי זה יעזור....

תשמעי יקירה יש לי חברה למעלה מ- 20 שנה היא נשואה +2 ואני רווקה .
בקיצור כשהיא יצאה עם בעלה אני לא ידעתי ורק חודשים לפי שהתחתנה היא אמרה לי,
אחרי כן היא היתה בהריון והיא סיפרה לי לפי דעתי בשבוע 20 כי לאחר 4 חודשים היא ילדה ולי היא אמרה שהיא בשבוע 14 משהו כזה
והיא יודעת שאני בטיפולים ומתומדדת לבד עם כל הקושי.
בהריון השני היה אותו דבר והיא סיפרה שוב מאוחר לי זה לא הפריע בכלל כי אני ברכתי אותה ואיחלתי לה המון מזל טוב מכל הלב.

היום לאחר הרבה זמן דיברנו והיא לא מעיזה לשאול שאלות כי התגובה שלי תהיה חריפה ואני בטוחה שהיא מאוד תשמח בשבילי אבל אני אמרתי לעצמי לא היא ולא אף אחת מחברותי הרווקות לא ידעו שאני אכן בהריון עד בע"ה שהכל יהיה בסדר
ולכן אני לא מתראה עם אף אחת בכלל ושורפת את הזמן עם עצמי .
אז אני מציעה לך קצת להתרחק לא להיות ברוגז פשוט לשמור מרחק כי אם לך יהיה רע להן יהיה טוב ואני אומרת את זה מנסיון יקירתי.

וקחי את החיים בסבבה יהיה לך הכי טוב תאמיני לי
לא מפרסמת את השם כי מי יודע אולי היא בפורום חוץ מזה רובן מכירות אותי כאן

צודק ליידי חשבתי על זה החלטתי שאני אתרכז בעצמי ואצמצם את האינטרקציה למינימום הכרחי.
אני עכשיו צריכה בחיים שלי אווירה חיובית ולא להתמודד עם קשיים של אנשים אחרים.
דווקא החברה שהכי תומכת ומבינה שאני מוציאה אצלה את כל הקיטור היא חברה רווקה שלצוחה כבר להתחתן רצח, זה כנראה אופי של בן אדם וכמה אמפטיה הוא מסוגל לגלות לצד השני צריך לדעת לשים את עצמך בצד לפעמים.
כשסיפתי לה היא פתחה בפניי את החששות שיש לה מהנושא הזה כיוון שהיא כבר בת 35 ורווקה ואני ממש מרגישה שאנחנו עוברות את זה ביחד.

אני לא יודעת...
אולי זה משהו בנו. אולי זה "אנחנו" ולא "הם"...אולי הטיפולים תופסים חלק מרכזי מדי בחיינו ואנחנו באמת מחפשות את האמפטיה מהצד ומי שלא מסוגל לתת לנו את מה שאנחנו צריכות אז הם "לא בסדר"...
גם לי יש חברה (איזה קטע, אה?..
[ u
rl=http://smiles.33b.ru/smile.150961.html]
הרכבת שלי מתעכבת, ואני נהנית מהנוף...

אני חושבת שכבר כתבתי כאן בעבר שאני חיה בתןך קבילה שרובנו או לפני או אחרי לידה, כל הזמן !
מכל מקום יש לי חברה שכרגע בהריון שלישי ויודעת עלי הכל.
היא דיברה איתי לפני כמה ימים על כל מיני חששות שיש לה, חששות נורמטיביים לחלוטין של אישה בהריון לגבי בריאות העובר אבל בהריון אנחנו נהיות היסטריות קצת לגבי זה.. בקיצור, אני לא אומרת שלא קשה לי עם זה, לפעמים זה ממש זוועה, אבל בשיחה הזאת האחרונה היא פתאום אמרה לי משפט. "איזו חברה איומה אני שדווקא לך אני אומרת את כל זה, ממש סליחה, את יכולה להעיף לי אם את רוצה ואיזו זכות יש לי שאת חברה שלי". בבת אחת המתח אצלי התפוגג והתחלתי לצחוק. מה שאני הבנתי מזה, לפחות לגבי עצמי, זה שמה שהייתי צריכה ממנה, זה לא להסתיר את ההריון שלה או את הדאגות שלה, אני הרי אוהבת אותה, אלא שבו זמנית היא גם תזכור מה עובר עלי וזה יכול להיות לא פשוט, ולמרות הכל, זה לא פוגע בחברות שלנו.
ברגע שהיא גם גילתה אמפטיה כלפי , נוצר סוג של איזון.
אמונה ביכולות שלנו תביא אותנו להיות נשים יותר טובות ואמהות יותר נבונות.

הזוי אהה... אבל גם לי יש חברה מהעבודה שיושבת צמוד אליי במשך 8 שעות כל יום!
אני התחלתי עם הניסיונות להיקלט והיא התחילה כמה חודשים אחריי, היינו משתפות אחת את השנייה בכל הרגשה, תחושה, רגש של הריון.. כל מחזור היינו מספרות... והגיע הרגע שהיא נקלטה ואני לא.
ועכשיו אני מתמודדת עם הבחילות שלה, החשקים שלה, הבגדים ההריוניים החדשים שלה, הליטופים בבטן שלה והספירה לאחור עד החופשת לידה שלה!!!

זה הכי קשה... אני כבר לא משתפת אותה בכלום, לא מספרת כלום ובכלל לא מדברת על הנושא.. וכל פעם שבא לי משהו טעים היא ישר אומרת "אולי מתפתח משהו.." וזה הכי הכי מעצבן!!!

זו התמודדות קשה מאוד...

בשורות טובות...

בנות יקרות שלי!! סוף סוף אני רואה שמות שמכירה..לא הייתי פה 3 חודשים וסתם נכנסתי לראות וראיתי את ההודעה שלך...אני אספר לך משהו. אני גם הייתה לי חברה קרובה מאוד.חברה המון שנים. היא הרבה זמן הייתה בטיפולים והפסיקה.אחרי שאני נכנסתי לכל העניין הזה משכתי אותה איתי שתתחיל שוב. תמיד הייתי לצידה .תמיד סיפרתי לה הכל אבל ממנה לא שמעתי כלום. אפילו לא ידעתי אם היא בטיפולים. יום אחד סיפרה לי שהייתה אצל מישהי שיכולה לעזור לה אבל לא יכולה לתת לי את הפרטים שלה כי אחרת היא לא תצליח. לא הגבתי.שתקתי. נכנסתי להירון ולא סיפרתי .רק פה לבנות. אחרי שנפל אמרתי לה וקיבלתי תשובה: מגיע לך.כי לא סיפרת לי. מאתות יום אנחנו לא בקשר. אז מתוקה שלי , אך תתרגשי יותר מדיי. הכי חשוב שתצליחי ואנחנו תמיד פה בשביל לחזק אותך. המון חיבוקים .

אני כל כך מבינה אותך כי יש לי אותו סיפור עם חברה טובה. ואיך שהיא נכנסה להריון היא בקושי בקשר.בזמן הטיפולים הייתה מתקשרת בלי הפסקה,נפגשות פעם בשבוע לקפה ועכשיו אולי SMS בשבוע

ועוד משהו בקשר לחברה שלך...זה לא הסיפור שלי.. לדעתי היא נמצאת היום במקום אחר ומרגישה אולי קצת לא נוח שהיא שם ואת לא. יכול להיות ...אבל אנחנו פה איתך מותק....