הקטנה נכנסת לפעוטון - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..

הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש

כל הפורומים הריון ולידה פורום תמיכה הדדית ונושאים כלליים הקטנה נכנסת לפעוטון

שלום לכולן,

בשבוע הבא אני מסיימת חופשת לידה וחייבת לחזור לעבודה.........
רצינו מטפלת לקטנה אבל אין באפשרותינו לצערי. (אחרי שיחה איתה קלטנו שלא נעמוד בזה וויתרנו. יש לנו עוד אחת בת 3 בגן פרטי, אז פשוט אין מצב). עכשיו רשמנו אותה לגן של הגדולה לתינוקייה. כל פעם שאני חושבת על זה נפתחים הברזים. לא עומדת בזה, בא לי לעזוב הכל, להתפטר ולגדל את שתיהן. תחושת האשמה הזו שמלווה אותי כל הזמן, אני פשוט לא עומדת בזה. עד שאסיים את היום ואבוא לקחת את שתיהן אחה"צ, מה נשאר לי איתן?! אני כ"כ מקנאה במי שיכולה להרשות לעצמה לאסוף את הילדים ב - 13:00.

לא יודעת איך אעבור את זה, מישהי אחרת תחתל, מישהי אחרת תאכיל, מישהי אחרת תזכה בחיוכים המתוקים שלה, מישהי אחרת תראה את הזחילה הראשונה....... הלב שלי נקרע. את הגדולה כשהיתה תינוקת, השארנו עם מטפלת עד 14:00 ואח"כ בחודשים יולי אוגוסט הייתי איתה בבית. גם אז בכיתי 3 ימים, אח"כ התרגלתי. (לפחות זה היה עד 14:00).
ועוד אני שומעת כל הזמן מהצד את המשפטים חסרי הטאקט: "קחי בחשבון שהיא תהיה חולה הרבה", "את תיעדרי הרבה מהעבודה", "מה? רשמת אותה בגיל כזה לתינוקייה? איך אפשר? ואוו היא תחלה כל יומיים". "מה הפער הגדול בין המטפלת לגן?", "שלא תצטערו על זה". המשפטים האלה בשילוב רגשות האשם על שהפסקתי להניק (כי פשוט לא הסתדר), והרגישות שלאחר הלידה ,יוצר אצלי כמעט חוסר תפקוד בשבוע האחרון. אם לפחות הייתי מניקה אותה כמו שצריך אולי היא היתה מתחסנת קצת.
נמאס לי שכל אחד שופט אותי כאמא בלי להתחשב ברגשות.
גם ככה אני אוכלת את עצמי.... אני מקווה שיהיו לי מספיק כוחות, ואתרגל מהר למצב החדש.

בינתיים אשמח לקבל את תמיכתן.
תודה

על ידי אלונית2 15/01/2011 20:48:14

7 תגובות

עמוד 1

מתוקה אני מזדהה איתך,

גם לנו אין אפשרות לשלם למטפלת כי זה עולה הון, ואני גם לא סומכת על מטפלת כאדם יחיד..
אם אתחיל לעבוד אז נשים את אמיתי עם אליה בגן..(הוא יהיה בן 5 חודשים ושבוע בע"ה)..
קשה לי עם זה שמטפלות אחרות יגדלו לי אותו אבל אני משלימה עם זה ואשתדל להיות איתם כמה שיותר ולהעניק להם כמה שיותר בבקרים ומ-16:30 וכמובן בשישבת....
תהיי חזקה,

על ידי mayushka 15/01/2011 20:48:14
היי מתוקה

על ידי eli1808 15/01/2011 20:48:14
אליה ואמיתי פשוט מדהימים.

תודה אתן מקסימות.
לצערי יהיו הרבה ילדים במתחם אחד איתה. גם תינוקות וגם ילדים מעט גדולים יותר. אני מקווה שהיא לא תידבק על ימין ועל שמאל, למרות שמנסיון עם נועה הגדולה שכבר שנה שניה בגן, אני יודעת שאין סוף למחלות. הנה היא היתה עם וירוס לפני כחודש, אחרי שבועיים שהבריאה העלתה חום ל - 40 מעלות ובסוף אבחנו אצלה דלקת באחת הריאות. אחרי שבוע שלם בבית (ואני לא צריכה לספר לכן מה זה להיות עם שניים בגילאים כאלה. כמעט 3 ועוד התינוקת), שוב היא חולה, היא עדיין עם אנטיביוטיקה ועכשיו שוב עם וירוס. אז אין מה לעשות ילדים חולים כשהם בגן.

אגב, גם נועה שלי עשתה איתנו את הצעד הראשון. זה היה כ"כ מרגש ומשמח שאנחנו חווינו איתה את הדבר הזה אני מקווה שגם עם ענבר זה יהיה ככה.

שוב תודה, עשיתן לי טוב על ה

על ידי אלונית2 15/01/2011 20:48:14
על ידי טלטול 15/01/2011 20:48:14
כתבת שאת מרגישה "תחושת אשמה", אז יש לי חדשות בשבילך:
אני עם ליאמי שלי כבר שנה בבית וגם אני מרגישה תחושת אשמה-
קודם כל על זה שזנחתי את לימודי התואר וגם את עצמי, על זה שאולי אני לא מספקת לילד מספיק אינראקציה עם ילדים אחרים, על זה שבעוד כמה חודשים ב"ה יצטרף עוד תינוקי למשפחה וליאמי שרגיל למלוא תשומת הלב כי הוא כל היום איתי- בטח יסבול מהשינוי החדש..ועוד ועוד..לא חסר.
למדתי שתחושת אשמה זה משהו שבא עם האמהות. מה שלא אעשה תהיה לי התחושה שאולי אחרת זה דווקא טוב יותר..

נכון שאומרים שבגיל קטן עדיף שהילד יהיה עם האמא, אבל אני לא מאמינה שזה חייב להיות ככה בכל מצב.. ואם כלכלית את חייבת לחזור לעבודה, אז את צריכה להיות גאה בעצמך שלמרות התחושות הקשות שלך את עדיין יוצאת ומפרנסת את הבנות.

אל תתייחסי למה שאומרים לך. לי כל הזמן אומרים- "מה, את איתו שנה בבית? מסכן! תכניסי אותו לגן, תעשי משהו עם עצמך, תשלימי את התואר.."
בקיצור, תמיד יהיה לאנשים מה להגיד.

ההתחלה אולי תהיה לך קשה, אבל כשתכנסי לשיגרה את תראי שזה יהיה בסדר.

אגב, את הפעם הראשונה שהלך, השן הראשונה והצחוק הראשון אמא שלי חוותה עם הקטן!! בזמן ששמרה עליו..

יהיה בסדר, את תראי!
בהצלחה מתוקה.

על ידי בולבולית 15/01/2011 20:48:14
אוי מאמי קבלי המון

על ידי yuslik 15/01/2011 20:48:14
תודה רבה..............

אני חוזרת מחרתיים, כולי בלחץ. אעדכן אתכן בהמשך.

על ידי אלונית2 15/01/2011 20:48:14