את נוגעת בנקודה כואבת מאוד!!!!!!!!!!! בדיוק רציתי לפתוח שירשור התבכיינות. אז קבלו את זה פה:
אני עליתי לבד לארץ בגיל 15. מאז אני רואה את אמא שלי פעם בשנה. בהתחלה טסתי לרוסיה לבקר אותה, אבל בשנתיים אחרונות היא מגיעה לפה, פעם לחתונה ופעם אחרונה כשנתנאל נולד. אני נורא נורא נורא נורא מתגעגעת אליה. חייבת לציין שלפני שנתנאל נולד לא הייתי מתגעגעת כך. רק עכשיו אני מבינה כמה אני זקוקה לה!!!!!!
והנה, הדמעות...
במיוחד, בימים אחרונים, כשהייתי חולה, אני לא מתפקדת, עם חום... רק רוצה את אמא שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל, מציאות קשה, יש לי תינוק לטפל בו, בית לתחזק ובעל, לדאוג לו, וכמובן הלימודים הארורים האלה שלא רוצים להיגמר. כמה הייתי נותנת עכשיו בשביל חיבוק של אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עוד פעם דמעות...
מאז שנתנאל נולד, אני מתקשרת אליה פעם ביומיים-שלוש. שולחת לה תמונות של נתנאל כל שבוע. לפני זה, הייתי מתקשרת אליה פעם בשבוע.
חפרתי המון... סליחה
בלוג שלי:
http://nisuim-ze-keif.blogspot.com/