בנות יקרות שלי

הילדים שכולנו דואגות להם, של עדי, בסדר גמור. הם נמצאים במקום מוגן ובטוח, הם לא רעבים ולא קר להם - חס וחלילה. הם כרגע מופרדים מהאנשים שהם מכירים - ע"פ החלטת רווחה. לא ניתן לבקרם (לכל מי ששאלה) לפחות בימים הקרובים. עם זאת, דואגים להם גם מבחינת טיפול ורווחה נפשית/רגשית.
זה נכון שזה קשה ונשמע אכזרי...

- לנו, ובוודאי ובוודאי לעדי היקרה לנו.
מהיכרותי עם גורמי רווחה ועם החלטות כאלו ואחרות -
זה נכון מאד שלעיתים קרובות ההחלטות נראות למסתכל מבחוץ כשרירותיות, אכזריות, "דיקטטוריות" ובעיקר לא מובנות בהיגיון האנושי.
מניסיון (ורק מניסיון!) אני יכולה לומר לכן שהחלטות אלו
אינן מתקבלות לעולם על פי דעתו של אדם
אחד בלבד, תמיד יש כמה גורמי טיפול שמעורבים בהחלטה, ובמיוחד - החלטה כה קשה כמו הוצאת ילד מביתו.
זוהי החלטה שלא משנה מי לוקח אותה - תמיד היד רועדת בזמן החתימה על הצו - כזה או אחר.
אופציית הוצאת ילדים מהבית שמורה אך ורק למצב של קיום איום קשה ומיידי לשלומם ובטחונם (הפיזי ו/או הנפשי) של הילדים בסביבה הביתית בה הם נמצאים.
ככל הנראה, הסיפור מורכב "קצת" יותר ממה שכולנו הבנו (כולל אני!)
אני יכולה לומר לכן שאני סומכת את ידיי, עם כל הקושי והכאב (והוא עצום!!!!!) על גורמי הרווחה הטיפוליים.
אני יכולה לכתוב בבטחון כמעט מלא שאם יתגלה דופי כלשהו באופן קבלת ההחלטה ובאופן ביצועה (הוצאת ילדיה של עדי מהמסגרת בה שהו, למקום מקלט) - הרי שהעניין יתוקן, ובקרוב מאד.
אני מאמינה שסבלה של עדי קשה מנשוא

אני מתפללת ביחד אתכן שהיא תוכל למצוא בעצמה את מעט הכוחות כדי לקום ולהתחיל להשתקם. אין ספק שזהו משבר קשה...

אוהבת אתכן על האכפתיות הרבה, הדאגה והאמפטיה.
חיבוקים לכולן
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il