קשה לי - הריון ולידה

יש לי התייעצות.
היא בעיקר רגשית אבל אני שומרת את זה הרבה זמן בתוכי וקשה לי.

למי שלא יודעת, אני בהריון. בערך באמצע....

בעלי מאד אוהב ילדים ואני אף פעם לא אהבתי. בנוסף, אני קנאית מאד לפרטיות שלי.
אני פוחדת מהלידה. לא מהכאב שבלידה עצמה, אלא מההתמודדות שאחריה.
אני כאילו רואה בתינוק משהו שיפריע לפרטיות שלי ושל בעלי, משהו שאולי יפגע בזוגיות ובביחד שלנו.
כואב לי שזה כך ואני לא מבינה למה אני מרגישה ככה.
אני אוהבת את התינוק ומדברת אליו הרבה ואני מרגישה אותו זז בתוכי וזה פשוט כיף.
בל פתאום בשבת קלטתי שבעצם עוד קצת יותר מ4 חודשים זה עומד להיגמר ויהיה לי תינוק שאני אצטרך לטפל בו אני פשוט מפחדת מזה. טוב לי שהוא בפנים ואני מפחדת שהוא יצא.
למה אני מרגישה כך?
למה לפני החתונה לא פחדתי שאני עומדת לאבד את הפרטיות שלי קצת. למה לא פחדתי שפתאום לא תהיה לי את המיטה שלי והחדר שלי והכל יהיה ביחד ועכשיו אני פוחדת?
אני כל הזמן משווה את הלידה לחתונה שזה בעצם שני השינויים הכי גדולים בחיים (נראה לי) אז למה עם בעלי, אחרי 3 שנים של חברות לא פחדתי להתחתן? להפך חכיתי מאד! לא פחדתי לאבד את הפרטיות שלי. רציתי את זה מאד.
אז למה עכשיו אני פוחדת? חוץ מזה, אני פוחדת שזה יפגע לנו בזוגיות. יש לנו זוגיות באמת נפלאה. אני מאד אוהבת את בעלי. ואני פשוט פוחדת שכשלא יהיה לנו את הזמן הזה ביחד רק שנינו וכל הזמן יהיה שם עוד משהו הזוגיות שלנו תפגע.
אני לא רוצה שהיא תפגע. זה הדבר הכי חזק בחיים שלי. אם בזוגיות לא יהיה טוב, אני פשוט אתמוטט.אני פוחדת שבעלי- שמאד אוהב ילדים- יקשר מאד לילד ואני לא ואז כבר לא נהיה כ"כ קרובים כמו היום. אני לא רוצה לאבד אותו.
אני מאד פוחדת שכל הצצד המיני יפגע. אני דתיה ואני שומרת על ההלכות של נידה. אני יודעת שאחרי הלידה יש דימום ארוך מאד שמבחינתי אסור לי בזמן הזה לגעת בבעלי בכלל. איך אני אשרוד??? היום יומיים בלי סקס נראה לי המון. לפני ההריון שבוע וחצי של המחזור ועוד כמה ימים אחריו היו קשים מאד. אז איך אני אשרוד את כל התקופה אחרי הלידה? וגם אם אני אעבור את זה וזה יהיה בסדר, מה אני אעשה אחרי? אולי זה ילדותי בכלל להעלות את זה, אבל זה כבר לא יהיה אותו הדבר. כשיש ילד אי אפשר לעשות סקס בכל החדרים בבית בכל שעה שרוצים. אם הילד ער אז אי אפשר ואם הוא מתעורר באמצע אז צריך להפסיק וללכת אליו. ואני פוחדת שכל הספונטניות והכיף והסקס יעלמו.

בעלי אומר שאהבה בין אמא לילד שלה זו אהבה טבעית שבאה עם הלידה ושיהיה לי פשוט עוד מקום בלב לעוד משהו והוא יהפך להיות חלק מהפרטיות שלי וזה לא יפגע לנו בזוגיות, אבל זה מפחיד אותי מאד. כי אני לא מרגישה ככה עכשיו. עכשיו אני פוחדת. מצד שני אני פוחדת שהמחשבות האלו שיש לי בראש לא יתנו לי להקשר לתינוק כמו שצריך ואני לא אהיה אמא טובה.

למה יש לי את המחשבות האלו?
למה אני לא יכולה פשוט לשמוח מזה כמו ששמחתי מהחתונה?
אני כ"כ אגואיסטית ולא יכולה להכיל בלב שלי עוד מקום בשביל ילד?
למה אני כ"כ קנאית לפרטיות שבמקום להיות מאושרת מהילד אני פוחדת שזה יפגע לי בסקס??
למה?

קשה לי.

תודה מראש לכל מי שקראה עד לכאן.