תסלחי לי ענבר וכל בנות הפורום - הריון ולידה

בהחלט יכלו לעזור לך

פנינוש - אין ספק שזה מעצבן ומטריף את המוח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה מתסכל נורא ומכעיס נורא נורא נורא.

מותר לך לכעוס, מותר לך לקלל ומותר לך לצרוח.
ובגלל שאני מופיעה בכותרת - אני מרשה לעצמי להוסיף - לא עדיף לך להפסיק להסתמך על מי שאת יודעת שלא יעזרו לך כאשר את במצוקה ולשכור לך מישהי שתהיה עם אוריאן בזמן הזה? לא עדיף לך לקחת ילדה בת 14 שתיכנס להיות בבית חצי שעה?
אני טוענת שאין טעם להיות עסוק בכעס - המוצדק מאוד מבחינתך - בזמן שאת יכולה לנסות למצוא פיתרון אחר, גם אם בתשלום.

מובן לגמרי יקירתי!!!

ענבר - זה נכון ,אין ספק,אבל המצב הוא כזה שנכון לעכשיו אין לי ילדה בת 14 שתעזור לי .
אז עם העובדות האלו - והמצוקה הרגעית שלי , כן בא לכעוס עליהם כי מה קרה ,
אנחנו לא משפחה?לא מזיז לכם? קשה לכם לקום עם התחת שלכם מהמזגן ולעזור ? יש פה שני נכדים ! שלכם !!!!!!!!!!
ושתביני ,זה לא שאנחנו לא מסתדרים .. לא בכסאח או משהו ..
אוווווווף איתם

ענברי

אנחנו מדברות על שלושה דברים שונים

מוכר... גם אני חזרתי השנה פעמיים עם הבנות רטובות עד לעצמות..... אבל לי אין חמים והורים בקרבת מקום..
בינתיים יצרתי קשר עם שכנה (שהפכה חברה טובה) שלפעמים אני שומרת לה על הקטנה ולפעמים היא - במצבים שכאלה....
תראי, את מכירה את החמים שלך יותר טוב. מצד אחד את אומרת שאין לכם איזשהו סכסוך איתם ושהיחסים טובים. מצד שני הם לא מוכנים לבוא ל-10 דקות - למה?? שאלת אותם? האם יש סיבה טובה? אולי שאת לא יודעת? שווה בירור אני חושבת

ממי,
את שמה את אוריאן במנשא, (אני מתה על המנשארי - אבל מה שמסתדר לך)
לובשת מעיל גדול וסוגרת את אוריאן בתוך המעיל
ועל כל זה את לובשת משהו מקסים שנקרא "שמיכת מנשא" - וקונים בשילב.
http://www.shilav.co.il/Baby/Content/Tables/Products/Products,1984.aspx

וככה הבובה שלך לא מרגישה שיצאת מהבית!! חם לה, נעים לה והיא לא נרטבת
היא אפילו לא צריכה מעיל.. כי היא מתחממת מהחום גוף שלך

אני שרדתי כך כל החורף שעבר, ולא היה נורא בכלל, ויש לי הליכה של רבע שעה מהבית לגן ורבע שעה חזור

תגידי..את גם כך בבית...למה בכלל הוצאת את ירין במזג אויר "מזעזע" כזה?
היית משאירה אותו בבית וזהו...

קבלי מלא

אני בדרך כלל לא מגיבה לשירשורי תלונות על חמים, אבל הפעם החלטתי שכן.
וסליחה מראש אם אני אכעיס מישהו, לא זו כוונתי כלל.

אני מסכימה מאוד עם ענבר בנושא (ובנושאים רבים אחרים

שולי, מה זאת אומרת לא חייבים לנו כלום??? חייבים ועוד איך!!
אם ההורים שלנו לא יעזרו לנו אז מי כן יעזור?
וכן למרות שצריך להתחשב בהורים שלנו המבוגרים ,עדיין הורים צריכים לעזור לילדיהם ולהיות שם בשבילם במיוחד בזמן צרה -כמו המקרה של פנינה
זו מהות ההורות

שולי וענבר, אתן לא מכירות את הנפשות הפועלות ולכן אתן מגיבות כך
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

אם הם חייבים, אז למה אנחנו לא כועסים עליהם שהם לא שוכרים לבן שלהם דירה? גם אם הסבים "מסודרים". זה הבן שלהם, הם חייבים לדאוג לו לקורת גג, לא? למה שלא יקנו לבן שלהם אוכל, זו גם חובה הורית, לא? למה שלא יממנו לנכדים חוגים, למשל? הרי הם חייבים לפתח את הנכדים שלהם, לא? מה אכפת להם? יש להם כסף (נניח), ואין להם מה לעשות איתו...

למה? כי יש איזושהי נקודת זמן שהילד חייב לעמוד בפני עצמו והוריו כבר לא חייבים לעזור לו בחייו. זה מעולה עם הם עושית זאת, וצריך לקבל עזרה בזרועות פתוחות. אבל לא חובתם כלל.
אם ההורים לא יעזרו, אז אף אחד לא יעזור (אלא עם נשלם לו). אז נסתדר לבד. יהיה לנו קשה. אבל מה הקשר? זה לא פוסל את זה שהם ממש לא חייבים לעזור לנו עם הילדים שאנחנו החלטנו להביא לעולם

נ.ב. אני אכן לא מכירה את הנפשות הפועלות, אבל הגבתי למה שפנינה תיארה...

___________________________________________________________________
[ [url="http://ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=34113"]סקרים תמורת כסף

שולי, יש הבדל בין לממן חוגים לנכדים לבין לצאת ל-10 דק' לשמור על הנכדה שלך בכדי שלא תצא החוצה ותתקרר, ועוד הם גרים קרוב אליה......זה מרגיז!

זה לא משהו עקרוני, זו לא הוצאה כספית, זו לא בקשה מוגזמת. ואת יודעת מה? פעם, כשההורים שלנו היו צעירים היתה להם הרבה יותר עזרה ממה שיש לנו היום. בוודאות. הסבים שלנו - היו הרבה יותר זמינים לנו, כנכדים, ולילדים שלהם, כהורים מאשר ההורים שלנו לנו עכשיו.

נכון, הזמנים השתנו, תוחלת החיים גדלה, הסבים של היום הם לא הסבים של פעם, אבל עדיין, העזרה הקטנה הזו, של להושיט יד כשצריכים - זה חסר. והדוגמא של פנינה ממחישה את זה. ועדיין, אני מכירה סבים וסבתות שרצים לכל פליצה של הילדים שלהם! כן, עדיין יש כאלו. ואני מקנאה שאני לא ביניהם......
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

ההורים שלי ושל בעלי גרים קרוב אלינו. אני לא מסוגלת לבקש מהם עזרה ואני יודעת שהם יעזרו...בעלי לפעמים מתעצבן שאני לא מבקשת. כל החיים שלי למדתי לסמוך רק על עצמי וקשה לי. לכן אני לא מבינה את העיניין הזה. הלב שלי נרמס כשאני מרגישה שאני זקוקה לעזרה...

מסכימה עם אורטל -אני רואה את אמא שלי פעם בשבועיים כי היא גרה רחוק ואני מכבדת את העובדה שהיא בחרה לעבור למרכז הארץ כי יש לה חיים משלה, בילויים ועבודה ועוד ועוד...
אבל יש דברים שאני כן מצפה ממנה בתור אמא, למשל לשמור על נטע כשלסמדר יש מסיבות בגן ומבקשים לא להביא אחים קטנים או כשהיתה לי יום הולדת ורציתי לצאת וכו'... כשיש לי משהו חשוב אז אמא שלי לא מאכזבת אותי,
אבא שלי גר קרוב אלי ומוציא לי יום- יום את נטע מהמעון, כי אין לי רכב ואני לא אזמין מונית ספיישל כל יום, אז הוא עוזר למרות שממש הוא עסוק.
כסף אני לא מבקשת מההורים שלי כי אין מצבשהם יתנו ,למרות שלא חסר.
חמותי מבוגרת ולא ממש מתפקדת אז היא עוזרת בכסף.
בקיצור אני כן מצפה שהורים יעזרו עד כמה שהם יכולים, בכ"ז יש איזשהי מחויבות בסיסית כלפי הילדים והנכדים שלהם.

שוקו מוקה -זה מעצבן ומרגיז ואני שומעת את כל התלונות האלה מהגיסות שלי שגרות ליד חמותי והיא לפעמים לא מעוניית לשמור על הילדים שלהם או להוציא מהגן
ואני גרה רחוק מכולם ומסתדרת לבד וכן בקור ובגשם יצאתי
לבד להביא תילדים מהגן עם תינוק וילדה בת שנה + היה קשה
ותמיד התלוננתי שאין לי עזרה
היום אני מבסוטית מזה שאני חיה בזכות עצמי ומסתדרת לבד
ונכון נורא קשה למצוא שכנה או בייביסיטר אבל שווה לעשות מאמץ
ותאמיני לי שבסוף זה ישתלם לך

וליא- למה את אומרת שהורים ומשפחה חייבים לעזור לא הם לא
אבל אם יש הורים שעוזרים אומרים תודה אבל אח"כ מתפלאים למה הם מתערבים
וגם יש בעיה נוספת שתמיד הילדים סומכים על ההורים שיעזרו אז הם
לא מתאמצים כל כך
אני רואה את זה על אחים שלי עם 5 או 6 ילדים ועדיין ההורים שלי
קונים להם והם גם לא מתביישים לבקש מהם לקנות להם דברים טיפשיים
שעולים כמה שקלים מה הנצלנות הזו אם אין לך מספיק כסף
אז תתאמץ
וההורים שלי זה לא אנשים ששוחים בכסף אבא שלי עובד קשה בשביל
לתת אז תעבדו גם אתם
יו איזה ארוך

[center]

היי...
אני מה זה מבינה אותך, הרגשתי לא מעט פעמים בדיוק כמוך,

במיוחד לאחר הלידה של הילד השני, חשתי שאין לי תמיכה ושאין לי עזרה מאף אחד מהמשפחה.
עם ילד אחד עוד אפשר להתמודד, אבל עם שניים זה כבר סיפור אחר לגמרי...

אורטל, את ממש צודקת לגבי זה שהיום זה הרבה יותר קשה כי זו תקופה אחרת, פעם גדלו ביחד כמשפחה, היתה תמיכה, החיים היו הרבה יותר קלים בהיבט המשפחתי. היום כל אחד לעצמו, כל סבתא רוצה להגיע למימוש עצמי, לצאת לחוגים, לטייל וכאלה..

אני מאחלת לעצמי שאהיה סבתא שכן תעזור ושיהיו לי את הכוחות כן לתת מעצמי לנכדיי.

טיפ שאני יכולה לתת לך: לדבר איתם!!

אני שמרתי ושמרתי בבטן עד שהגענו לפיצוץ (אני וחמתי) ומאז היחסים השתפרו והיא שומרת מרצונה ובכיף על הקטן שלי כשאני יוצאת לראיונות עבודה וכאלה, לפחות פעם בשבוע. וזה קרה כי דיברתי ואמרתי לה את אשר על ליבי!
אם תרצי לדבר רשמי לי את הפייס שלך ואעודד אותך

בנות! אין פה שום נושא לוויכוח

אלוהים כמה שזה מוכר. חמתי המהממת עוזרת בהרבה

שולי ניסחת את זה הכי טוב שיכול להיות !

ההורים שלנו היו חייבת לתת לנו חלב שהינו תינוקות...היו חייבת לדואג לצרכים שלנו שהינו ילדים...הגענו לגיל שעזבנו ובנינו משפחות- מכאן- סאלמט כל טוב- לא חייבים לנו יותר כלום ! כל מה שהם נותנים/עודים זאת רק זכות ובטח ובטח לא חובה
המצב לדעתי אפילו הפוך..אנחנו אלו שצריכים לעזור להם (לא משנה במה)

יאללה, התחתנתם? ילדתם ילדים- תדאגו להסתדר איתם בעצמכם ! אף אחד לא חייב לכם כלום !

אם תשאלו את אמא שלי

אני עדיין טוענת שמי שרוצה לעזור - זה נפלא וכיף גדול לילדים ולנכדים. מי שרוצה לעזור - אם רוצה לעזור.
אבל מי שלא בא לו, לא מתאים לו - זו זכותו.
להסתמך על מישהו שמאכזב שוב ושוב ושוב - לא מועיל לדבר פרט לעצבים....