סקר- מה קרה לכן בילדות שמקפיץ לכן פיוז כאמהות? - הריון ולידה

גם אצלי חשוב עניין הכבוד לילד

וואי זוהר, בדיוק אותו דבר אצלי, אבל לא בגלל משהו בילדות...אני שונאת שאבא שלי מכריח את הילדים שלי לבוא לאכול "אם לא תואכל, אין קינוח" "אם לא תאכל תהיה חלש" "למה אתה לא בא? נו תבוא..." דיייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ועד שהם כבר באים ואוכלים אז הוא מתחיל "לשחק" איתם ולשאול שאלות ולדבר איתם ואז הם לא אוכלים כי הם עסוקים איתו...שיהיה בריא אבא שלי...

אה...ניקיון...לבדוק בכל חור ופינה שהכל נקי

אני לא סובלת שמתעקשים לקבל נשיקה ממוריה כשהיא לא רוצה!

גם אצלי יש את עניין האוכל... שתאכלנה כמה שהן רוצות, מצד שני - אם לא אכלו ארוחת ערב כמו שצריך - זו בעיה שלהן (של מעין כי יובל אוכלת מאוד יפה) והמטבח ייפתח שוב רק למחרת בבוקר.
גם לכבד את הילד, לאפשר לו להתרגל למקום, שלא יקפצו עליו ולא ינגסו לו יותר מידי....
ודבר נוסף - לא עניין של פיוז קופץ, אבל תוצאה של ילדותי - כבוגרת לינה משותפת - בלילה - אין דבר כזה שמישהי עושה פיפס ולא קופצים ורצים אליה (סיבה מצויינת לא לישון לילה שלם במשך מעל 4 שנים

כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך במעון של ויצ"ו לא הצחלתי להירדם בשנ"צ ודיברתי עם חברה שהיתה במיטה לידי. המטפלת נכנסה הרימה אותי עם היד והחטיפה לי מכות בטוסיק על זה שדיברתי. מרוב לחץ ברח לי פיפי אבל זה לא היה נראה לי מוזר אז. חשבתי שזה מגיע לי כי דיברתי.

יום אחד עברתי בגן של יאיר ושמעתי את הגננת המחליפה שם צועקת על אחת הילדות: "לאאא!!! למה עשית את זה?? עכשיו את לא תאכלי עם כולם. כל הילדים ילכו לאכול צהריים ואת לא תאכלי היום צהריים".
חשבתי שאני מתה.
התקשרתי רועדת מעצבים ומהלם למנהלת הגן ודרשתי שאותה גננת לא תעבוד שם יותר. זה החזיר אותי בבת אחת להשפלה ולחוסר אונים שחוויתי כילדה ופשוט הרגשתי שאני חייבת להגיב ולא לשתוק. אז לשאלתך זוהר... זה הקפיץ לי את הפיוז.

כשיאיר שבע ולא רוצה לאכול יותר אני ממהרת להוריד אותו מהשולחן זה אחרי שאותי הכריחו לשבת ולגמור הכל מהצלחת בכל מחיר גם אם זה כרוך בלהישאר ליד השולחן חצי שעה אחרי שכולם כבר קמו...
"..מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי,
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.

לא יודעת את נפשי
כי ליבי כבר לא חופשי,
ככה נשביתי
למה לא להודות..."

בניית בטחון לילד!

לא זכור לי שהרגשתי מאמא שלי פעם שאני "הכי הכי"- תמיד הייתי לא מספיק חכמה, לא מספיק חזקה, לא מספיק יפה....
אני זוכרת שיחה פעם שהייתי קטנה- סבתא שלי אמרה שאני נראית כמו דוגמנית ואמא אמרה שאני רחוקה מלהיות דוגמנית

שילגי!!! עשית לי צמרמורת!

אין לי טראומות ממש מילדות , דבר שמאוד לא אהבתי זה שהיו לוקחים אותי בין האחרונות בגן, אף פעם לא אחרונה אבל הינו נשארים 2-3

http://www.holdthatpic.com/

גם אצלי כבוד לילד חשוב מאוד ואם מבטיחים משהו חייבים לקיים או שלא יבטיחו בכלל
ועוד משהו-כשאבא שלי כועס על הילדים ולא נותן לי לטפל במצב זה משגע אותי כאילו שלי אין מילה ..


אמא אוהבת אתכם הכי בעולם !!

אלינה- גם לי חשוב מאוד להגיע מוקדם... לא זכור לי אם נשארתי אחרונה בגן, אבל אני ממש מקפידה על זה...

גלית- אני ממש מסכימה אתך!!! הזכרת לי שתמיד היו אומרים עלי שאני יפה אז אמא שלי הייתה אומרת שאחותי יותר יפה (לידי כן?
[URL=http://?]

לגבי אחרונה , אני אפילו די קיבלתי קריזה בשיחה עם איזה אמא : אמרתי לבני נגיע הביתה תעזור לי להכין א. ערב ? אמא אומרת , עכשין רק 4 , הת לקחת אותו ב5:30 בשקט מה את צריכה אותו בין הרגליים ?
מה זאת אומרת בין הרגליים ? מה הוא איזה חיית מחמד ? זה גם זמן אכות שלי אתו : אם בא לו הוא עוזר בדברים קטנים ותוך כדי לומד - ח-ן - תביא 3 בצךים וכו' , או צובעה לפי דבריו , מאפים שונים בביצה , שם דברים שחתחתי בסיר וכו . תוך כדי זה גם הזדמנות ללמד בטיחות על האמת ולא בדיבורים .
http://www.holdthatpic.com/

לי נשארה טראומה מהשוואה
תראי את האחיות שלך איך הם מדברות /מתנהגות/אוכלות /לומדות ואת???

או העינין של לאכול ולסיים מהצלחת ואני נראית כרגע כתוצאה של דחיפת האוכל

לי יש סיוט מאוכל...
סבתא שלי הכריחה אותי לאכול פסטה-הייתה פותחת לי את הפה כדי לאכול..ולא הייתי ילדה רזה..סתם-מנהג של פעם-לדחוף אוכל.
גם אני אומרת היום-ילד רעב-אוכל!!
אין צורך לתת לו בכח.

אה..ונשיקות..
גם אני לא מכריחה לנשק אף אחד ולא לתת חיבוק.
ילד מרגיש הכי טוב למי לגשת ולמי לא..

עד היום זכור לי שבגיל 4 האשימו אותי שבמשהו שלא עשיתי...
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

בקשר לאוכל - אני מכירה מישהי שסביה היו ניצולי שואה, היא לא כ"כ אהבה לאכול, היו קושרים לה את הידיים מאחורי הכסא ומאביסים אותה בשמנות וחמאות עד להקאה.
עד היום היא אחת הנשים השמנות ביותר שאני מכירה, לילדים שלה היא כבר היתה ההיפך הגמור כמובן.

אצלי מקפיץ מכות
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

עכשיו רק עברתי על התגובות של כולכן.

וואיי, שילגי
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

3 דברים...
1. אחי היה מרביץ לי חופשי ולא היו אומרים לו כלום ואם הייתי "מלשינה" אז אמרו להפסיק להציק לו
לאמא שלי יש בבטן גור
וכשיגדל נשחק בכדור
גם אם יצא מקומט וקירח,
אנו נאהב אותו עד הירח!!!!!

יש משפט אחד שתמיד מההד לי בראש
"חנוך לנער על פי דרכו" זה אומר שעל מה שאנחנו גדלנו שונה מאוד מהדרך
של היום כמו sivkush אמרה לגבי חיבוק ולתת מילה טובה פעם ההורים
היו הרבה יותר קשוחים כי זה מה שהם ידעו

אצלי משהוא שאני עושה שההורים שלי לא עשו זה מחמיאה המון לילדים מנשקת המון
אומרת לילדים בכל הזדמנות שאני אוהבת אותם דברים שלמדתי לעשות

נשיקות

ממש מצחיק שהיןו כמה דברים שחשבתי שזה "רק ההורים שלי" עכשיו
אני מגלה כמה טעיתי

טוהר

טוב גם אני בתור ילדה הייתי זוכרת איך אמא שלי הייתה מתעקשת
איתי על כל ביס וביס.
אני דואגת שקורן וגאיה יאכלו כמו שצריך, אבל אם הם לא רוצים
אני ממש לא דוחפת להם בכח...

אני מזדהה עם המון דברים שכתבתן!!!
1- כבוד לילד מאוד חשוב לי!!! מעולם לא ברחתי לשקד, למשל. תמיד הייתי מודיעה לו כשאני הולכת!
מעולם לא הבטחתי לו משהו בלי לקיים (גם אם הוא היה שוכח מזה).
אני תמיד זורמת עם מה שהוא רוצה- לא מנסה להכריח אותו לשחק במשהו שנוח לי.
2- בעניין האוכל זה בעייתי אצלנו כי שקד עדיין לא עצמאי לגמרי, אז יוצא שאני שואלת אותו המון פעמים אם הוא רוצה עוד לאכול (יוצא שאני כאילו חופרת לו), רק כדי להיות בטוחה.
3- עניין הביטחון העצמי זו השריטה הכי חזקה אצלי! אני לא זוכרת שההורים שלי אמרו לי אי פעם שהם גאים בי (או מחמאות בכלל). לא זכורים לי חיבוקים ונשיקות מהורי, או זמן איכות בכלל.
אני אומרת לשקד בכל הזדמנות שאני אוהבת אותו, גאה בו, שהוא יפה וחכם וכו'...
4- עוד שריטה מאוד עמוקה אצלי, היא עניין ההשוואות! אמא שלי תמיד היתה משווה אותי לכל מיני בנות בגילי (בכל גיל כמעט). היא אף פעם לא היתה מרוצה ממני בכלום!
אני מוכנה להרוג את מי שיעיז להשוות את שקד לילד אחר!!!!
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

קודם כל ק-י-ש-ת-א לכי כבר להוציא את המתנחל/ת

האמת היא שכמעט כל מה שכתבתן אני מזדהה גם...
[URL=http://?]

זהריקה

מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

עכשיו קראתי מה שכתבתן לגבי השוואות בין אחים ובכלל... ונזכרתי...

זוכרת שכשהייתי בת 8, משהו כזה, אולי קצת פחות, עליתי במעלית עם דודה שלי ואחותי. אז דודה שלי אמרה שכשיהיה לי חבר והוא יראה את אחותי הוא יעזוב אותי וילך איתה!
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

ההשווה בין האחים גם מטריפה אותי

וואווֱ
שאלה לא פשוטה...
אני בעיקר נמצאת שם בשביל הילדים (כי בילדותי ההורים שלי עבדו מאוד קשה ולא כ"כ היו בשבילנו..) משתדלת להכין להם ארוחת ערב טריה כל ערב, לשבת איתם כל אחה"צ, לשחק איתם, לצייר איתם, לרקוד ולשיר איתם...
הכי חשוב- כמה שיותר מגע אוהב (נשיקות וחיבוקים..) וכל יום אני אומרת להם שאני אוהבת אותם, וכמה כייף לי שהם הילדים שלי, ושהם ילדים מקסימים ויפים וחכמים ומוכשרים והכי הכי בעולם

פיוזים הגיונים יש לכן בבנות חייבת לציין
אצלי בגדול כלופם לא מקפיץ פיוז
יש לי את הקטע על הדברים ש"נפגעתי" בילדות ..אני לא חוזרת עם ילדיי...
כמו לאכול גלידה בכל מזג אויר כמו לאכול- לא רוצים-לא צריך, לישון- לא רוצים ללכת לישון- לא צריך וכו
יש לי סריטה בנושא ביגוד אני זוכרת את עצמי נערה, נכנסו ג'ינסים לאופנה...היה בלתי אפשרי להשיג (רוסיה סוף שנות 80 )
לידידה שלי מהכיתה היה זוג כל כך רציתי...לקח דיי הרבה זמן עד שאמא שלי הצליחה להשיג לי זוג אני זוכרת כמה ביקשתי... (אז לא ממש הבנתי שזה לא עיניין של קמצנות של הוריי, אלא פיזית היתה בעיה לקנות- פשוט לא היה בחנויות)..
אז היום..אין מצב שאני אומרת "לא" לבגד שמבקשים (כמובן שיראל שלי הכי בקטע )

כשהיינו קטנות אבא שלי היה מפליק לנו מידי פעם (חינוך רוסי)
אני ואחיותיי עד לרגע זה זוכרות לו את זה... ותמיד (היום) צוחקות על זה
והוא תמיד מתלונן - "אוי ממש ילדות מוכות"..... הוא לא לוקח את זה קשה.
אני מאוד מאוד לוקחת את זה קשה!
בגלל זה תמיד כשיש פה דיון על פליקים אני נגד
לא יכולה כשצועקים על ילדים או משפילים אותם או מפליקים
אם אני אראה משהו מפליק לילד שלו אני מסוגלת להרוג אותו