בדילמה קשה - הריון ולידה

אוף! שונאת להיות במצבים האלו! שונאת....

אני צריכה עצות. מה לעשות.
אז ככה-

ההורים של בעלי הם אנשים עם המון כסף. אבל תמיד הם מתנהגים בצורה קמצנית קצת מגעילה לדעתי. אבל כל עוד זה נוגע רק אליהם- בסדר. הם אנשים שהדבר שהכי חשוב להם בחיים זה כסף- לא זוגיות, לא משפחה, לא אהבה- כסף. זה מסוג האנשים שיכולים לקנות בגדים רק בשוק למרות שיש להם. זה אנשים שיכולים להחליט שהם לא מזמינים משהו מהמשפחה לארוע רק בגלל שהוא לא יביא מתנה "שתכסה". זו אמא שחזרה לעבודה 4 ימים אחרי הלידה. תבינו לבד את ההמשך.... הילדים גדלו ועדיין גדלים די לבד.

סבא וסבתא של בעלי מצד אמא שלו- אותו הדבר, רק בקצוניות יתר. הם אף פעם לא קנו מתנות לנכדים לימי הולדת, לחתונה שלנו הם לא נתנו לנו מתנה וכו'.... אבל עם זאת בעלי זוכר אותם כסבא וסבתא חמים ואוהבים. סבתא שלו כבר הציעה לשמור לנו על הילד כשאני אעבוד ואני אתן לה אותו בשמחה. אני מאד אוהבת אותה. הם אנשים מאד חמים ואוהבים. רק העניין של הכסף מאד מפריע. אם היה מדובר באנשים שאין להם- לא הייתי אומרת מילה. אבל בגלל שיש להם כ"כ הרבה- זה מפריע.

סבא וסבתא שלו מצד האבא- פחות מתפקדים והם גם גרים מאד רחוק מאיתנו, אז הקיצוניות הזו לא מורגשת, אבל בעלי לא זוכר שהם אי פעם קנו לו מתנה ליום ההולדת/ כל דבר אחר. למרות שלחתונה הם נתנו לנו מתנה צנועה (300 שח) ויש להם המון.....

לעומת זאת במשפחה שלי זה אחרת לגמרי. ההורים שלי הם אנשים שאפשר לומר שהם קצת מעל הממוצע- אבל זה לא אותה רמה של עושר כמו של ההורים של בעלי. אבל הם אף פעם לא נתנו לנו להרגיש שחסר משהו. תמיד היה- בשפע. היום, אחרי החתונה, הם עוזרים עם הצד הרפואי שלי- כשמדובר בדברים גדולים (טיפולי שיניים יקרים וכו') והם קונים הרבה מתנות, ליום ההולדת לשנינו, לחגים, ליום הנישואין וכו'.

סבא וסבתא מצד האמא- יש להם המון כסף. המון. הם קנו לנו בית בתור מתנה לחתונה. זה אנשים שאני לא יודעת אפילו לאמוד את זה. אבל הם קונים המון. המוטו שלהם :"אנחנו לא צריכים שתחכו לירושה כדי להנות מהכסף שלנו"

סבא וסבתא מצד האבא- הם מבוגרים מאד (בסביבות ה90) חיים על קצבת ביטוח לאומי, אבל עדיין, סבתא שלי בכל יום הולדת, כל יום נישואין, היא נותנת לי 100 שח שאקנה לעצמי משהו. לכל אחד מ30 הנכדים שלה היא חסכה במשך השנים ונתנה 10000 שח לחתונה.

עכשיו הגיע מצב לא נעים. עומד להיות לנו ילד, שהוא גם נכד ראשון משני הצדדים, ההורים שלי כמובן הציעו לקנות לנו משהו וגם סבא וסבתא שלי (בנוסף לכלב שהם הולכים לשלם עליו 40000 שח) לעומת זאת ההורים של בעלי לא הציעו כלום. חוץ מזה ש"אולי סבא וסבתא שלך יביאו עגלה מחו"ל...."
כמובן שהם לא חייבים. לא רוצים, לא צריך. אני לא דורשת כלום.
אבל לבעלי כבר לא נעים כל המצב הזה. הוא רוצה שנאמר להורים שלי שההורים שלו קונים משהו למרות שהם לא באמת יעשו את זה (כנראה... בינתיים הם לא הציעו כלום)
לי המצב הזה מאד קשה. אני לא רוצה לשקר להורים שלי בדבר כזה, אבל מצד שני, אני לא רוצה להעמיד את בעלי במקום הזה. בעלי טוען שאם נאמר להורים שלו שאמרנו להורים שלי שהם קנו לנו משהו למרות שהם לא קנו, זה יעיר אותם קצת ויגרום להם להבין איך הם מתנהלים.
לי זה מאד קשה.
אני מרגישה שאני נקרעת בין ההורים שלי לבעלי ואני לא יודעת מה לעשות.
מבחינה כלכלית אנחנו לא צריכים את העזרה של ההורים בכלום. יש לנו מספיק כדי לקנות הכל. זו רק ההרגשה. מבחינת בעלי אנחנו יכולים לומר להורים שלי שאנחנו לא רוצים את עזרתם בכלל. אבל אני כן רוצה שהם יקנו. בגלל שזה יגרום להם להרגיש חלק.

מה אתן אומרות? אני צריכה עצות.....

תודה מראש לכל מי שתענה ולכל מי שקראה הכל.