מי שלא יודעת, הייתי על גלולות שנה (ואני מצטערת ומתחרטת על כל רגע)..
אחרי חצי שנה של גלולות התחלתי לדבר עם בעלי על תינוק..והוא ממש לא היה מוכן. הוא הרגיש שהוא לא מוכן בכלל לתינוק... עם הזמן התחלתי לחפור לו ממש ובסוף כבר התייאשתי והרפתי ממנו. אחרי שנה של גלולות הוא סוף סוף אמר "אני מוכן" ואני קרנתי מאושר..
אבל בעלי הוא אחד כזה שלא אומר כ"כ מה שהוא מרגיש, ואני ההפך. אני יכולה כל יום להגיד לו "אני רוצה ילד" והוא לא יגיד כלום. ואם אני מתחילה לדבר "כשיהיה לנו תינוק בע"ה.." אז ישר הוא השתיק אותי ולא רצה לשמוע ולתכנן.
והיום, שלחתי לבעלי SMS שאני כבר רוצה תינוק :/
ומה הוא ענה לי?
"אוף כבר, גם אני."
אאאאאאאעעעעע כ"כ התרגשתי לקרוא את זה!!!! תמיד כשאני אומרת לו את זה הוא אומר "בעזרת ה'" , או שהיה אומר לי "סבלנות, לאן את ממהרת" וכאלה. וסופסוף הוא הביע את עצמו! סופסופ אני רואה שזה גם מהכיוון שלו!!!
אבל מצד שני.......זה קצת העציב אותי.
הרגשתי שאני לא מצליחה לתת לו את מה שהוא רוצה וצריך

איך הבעלים שלכן מגיבים בעניין?...
----------------------------------------------------
בעזרת ה' נעשה ונצליח :)