כנסו -חווית לידה ואישפוז בבית חולים שיבא - הריון ולידה

שלום לכולם.
ברצוני לשתף אותכם על חווית האישפוז והלידה שעברתי בבית חולים שיבא.
זו הייתה הלידה הראשונה שלי, והיא היתה בניתח קיסרי מתוכנן.
ההריון עצמו היה יקר מאוד.

כולם אומרים שזה מזל על איזה צוות תפלי, מה שאני יכולה להגיד שעברתי שם הרבה החלפות משמרות וזה לא עיניין של מזל, אלא בעיה של מערכת.
צר לי מאוד להגיד, אבל אני ציפיתי להרבה יותר מבית חולים כל כך מתקדם עם שם כל כך טוב.
אני לא אפרט את הסיפור שלי אבל בשורה תחתונה - כש הייתי מאושפזת לפני הניתוח - בקושי התייחסו אליי, אם לא הייתי "עומדת על הראש", כמו שאחד הרופאים התבטא, לא היה זז שום דבר והייתי נופלת בין הכיסאות, כמו שזה קרה כמה פעמים. הצוות שם אולי עושה עבודה טובה, אבל לא מסתכלים על התמונה כוללת בלכל. הטישו אותי עם בדיקות שמשכו אותם לכמעט שבועיים, כאשר אפשר היה לעשות אותם בשבוע. ובגלל שמשכו כל הרבה זמן, העובר שלי עבר את 4 קילו בשבוע 38, ולכן ילדתי בניתוח קיסרי. אם הכל היה דופק כמו שצריך, ולא היו מושכים את הזמן, אולי יכולתי ללדת לידה רגילה.
לפני הניתוח אני צמתי מחצות עד הניתוח, ובנוסף לזה שכחו לתת לי נוזלים לפני הניתוח, כאשר הייתי צריכה לקבל שני ליטל נוזלים. הניתוח התבצע בשעה 4 אחרי הצהריים, הרגשתי זוועה בניתוח - היו לי בחילות, סחרחורות, הנחמה היחידה הייתה שסוף סוף הבן שלי נולד. אחרי הניתוח העבירו אותי למחקלת יולדות א לחדר עם עוד 3 בנות! מחלקה ישנה, לא סימפטית, כאשר כמה מטרים משם מחלקה משופצת וחדשה. במהלך האישפוז - ניסיתי לבקש עזרה בהנקה, במחלקה הזו לא היתה יועצת הנקה מוסמכת, כל הזמן ששאלתי מישהו, תמיד קיבלתי תשובות שונות. כל אחת ענתה משהו אחר. רק ביום שיחרור - נכנסה אליי לחדר יועצת הנקה מוסמכת והאירה לי אור על כמה דברים שהייתי אמורה לעשות בהתחלה. רציתי לעלות למלונית, הרופאה לא הסכימה, כי היתה לי איזו בעיה בבדיקות דם, למרות זאת למחורת דווקא כן הסכימו שאני אעלה, למרות שהבעיה נשראה, לא עליתי למלונית, כי כבר לא היה שווה והייתי אמורה להשתחרר למחורת.
כאשר השתחררתי - לא קיבלתי שום תדרוך לגבי טיפול בילד,(קיבלתי רק איזו חוברת בשיחרור) לא ידעתי שיש הדרכות בנושא הזה, אף אחד לא אמר לי, לא קיבלתי שום תדרוך מסודר לגבי איך אני אמורה לטפל בעצמי, לא קיבלתי שום שי לידה, שכנראה הייתי גם אמורה לקבל.
אם התינוק שלי לא היה מתעורר לאכול 4 - 6 שעות, לא היו אומרים לי כלום, לא היו מעירים אותי, אני הייתי בעצמי קמה כל 4 שעות במידה והוא לא התעורר והולכת להאכיל אותו. לא קיבלתי שום הדרכה בכמה ואיך התינוק צריך לאכול. מה שידעתי הייתי שואלת, אבל היו דברים שלא ידעתי, ואף אחד לא היה אומר לי. הרגשתי פשוט כמו איזה מספר או מסמך נוסף בכל המערכת הזאת, כאשר זאת אמורה להיות התקופה הכי מאושרת.
כל האחיות מאוד לבביות וחייכניות, אבל בשורה תחתונה אין שום דבר מאחורי החיוכים האלה, אם את לא דורשת ועוקבת ולא מוותרת, ופשוט שואלת כל דבר שעולה על הדעת, אחרת אף לא יגיד לך.
בשורה תחתונה - החוויה שלי הייתה ממש לא טובה ואת הלידה השניה אני לא אעבור בבית חולים הזה.

אני הייתי מאושפזת במחלקת לסיכון גבוה, ביולדות א' לפני ואחרי הניתוח. אולי בגלל שהיו שם מקרים הרבה יותר קשים, לא התיחחסו אלי, כמו היו מתייחסים אלי אם הייתי במלונית או ביולדות ב', אבל זה עדיין לא בסדר, גם אני עברתי לידה ואני מרגישה שלא מגיע לי יחס כזה או לאף אחת אחרת.