די להתערבות של כולם...הריונית עצבנית.. :) - הריון ולידה

זה רק אני שמתקשה לקבל את ההתערבות האגרסיבית הזו מצד המשפחה שלי? זה הריון ראשון שלנו ,מחכים לזה בקצר רוח ,אני באמת מבינה את השמחה הגדולה ואת הרצון לחלוק את ההודעה הזו עם כל העולם בערך..הרי גם אני ובעלי מאושרים ומחכים ומרגשים..,אבל אני לא מרגישה צורך לחלוק את כל פרט קטן עם כל העולם ואישתו...
אני באמת חושבת שמין העובר וחוויות שאנחנו עוברים בהריון זה שלנו וזה מרגיש לי כל כך אינטימי ופרטי...
יש משהו במנטליות הישראלית,שמשדרת שזה לא בסדר שאני לא מספרת ,שזה דבר כל כך מבורך ושצריך לשתף את כולם בהכל!
אני יודעת שזה שאני בהריון אני כבר תכף כבר לא אוכל להסתיר כי אין ברירה הבטן כבר אוטוטו יוצאת..:)
אבל באמת שאת כל שאר הדברים פשוט לא בא לי לספר ..
והעניין הוא שאמא שלי וסבתא שלי לא מוכנות לקבל את זה ונעלבות מהתגובה שלי...(גם אבא שלי חושב ככה ,אבל הוא קצת יותר מעודן בתגובה שלו..)
זה התחיל בעצם העניין של לספר לכולם שאנחנו בהריון אני נורא נורא רציתי לשמור את זה עוד קצת ,לפחות עד שיעבור השליש הראשון...והאמת שממש בקושי הצלחתי לשמור על זה ,מלווה בהמון רגשות אשמה מצד אמא שלי שזה ממש לא יפה שאני לא נותנת לה לשמוח ולהתרגש עם ההודעה המרגשת הזו,וכל כך בא לה לצעוק ולספר לכולם ואני עוצרת אותה והיא לא מבינה מה הבעיה שלי..
(אני חייבת לעצור רגע ולהסביר שלא תיווצר תמונה לא נכונה לגבי אמא שלי: ,היא אישה מאוד עדינה ונעימה ,יש לנו גם קשר מאוד טוב וקרוב! באמת ,אנחנו חברות,היא לא אמא שתלטנית ונדחפת... אני משתפת אותה בהכל,אבל ממש קשה לי לקבל את ההתנהגות שלה בנושא הזה,ודווקא בגלל שהקשר שלנו הוא טוב והיא משדרת לי שהיא נפגעת מהתגובות שלי אז נהיה לי יותר קשה...)
אחרי שכבר כמעט כולם יודעים שאני בהריון,ולפחות את מין העובר שמרנו..כמובן שלבני המשפחה סיפרנו..הרי חייבים....קרה עוד מקרה
היינו אצל ההורים שלי וגם סבתא שלי הייתה (פורים אתן יודעות..)בקיצור חברים של אח שלי הגיעו וישבנו כולנו ביחד במרפסת,ואז הגיעו עוד זוג חברים של אחי ,זוג צעיר שהתחתן השנה והם גם בהריון..אז כמובן שסבתא שלי ישר בלי לחשוב פעמיים הסתכלה עליה ובחיוך מאוזן לאוזן אמרה לה " איזה יופי את בהריון? ,גם הנכדה שלי בהריון!!" וכולם בבת אחת הפנו את המבט אלי,ושאלו "באמת?איזה יופי מזל טוב,בשעה טובה וכו' וכ'ו.." ואלה חברה שאמנם צעירים ממני אבל היחסים בינינו מאוד נעימים..התחלתי להרגיש ממש לא נעים, חשופה,כאילו לוקחים משהו שהוא שלי ושל בעלי ופשוט עושים מה שרוצים עם זה ואין לי שליטה על זה..וזה משגע אותי!
אחר כך הסאגה המשיכה...היא כמובן הרגישה צורך לשאול את ההריונית המסכנה מתי היא צריכה ללדת ,איך היא מרגישה וכמובן מה יש לה בבטן בן או בת? היא הייתה די נבוכה ולא ממש רצתה להגיד..אבל סבתא של כמו סבתא שלי לא הסכימה לוותר,מה פתאום לא לספר??
פה כבר לא יכולתי יותר ופשוט קמתי והלכתי לא ידעתי כבר איך להגיב וגם לא רציתי לפגוע בסבתא שלי..וכמובן שאמא שלי חייכה ועשתה לי עם העיינים:,לא נורא..אל תכעסי ,שטויות...זה שמחה..אל תהיי כבדה...
אני פשוט לא מצליחה להעביר לאמא שלי את העניין שזה מפריע לי,שאני מבקשת שהיא קצת תלך לקראתי ותבין אותי,שתבין שאני ובעלי עדיין מעוניינים לשמור על פרופיל נמוך,בייחוד בהריון ראשון..אני אפילו לא מרגישה שלגמרי עיכלתי את המחשבה שאנחנו בעז"ה הולכים להיות הורים עוד כמה חודשים...
גם אם את ההריון לא ניתן להסתיר כבר,אני באמת חושבת שזאת זכותינו המלאה לא לספר מהו מין העובר ולשתף רק את מי שאנחנו רוצים לא?
אני באמת משתפת אתכן כי אני כבר באמת מבולבלת לגמרי וכבר מתחילה לחשוב אולי אני לא בסדר..אולי אני באמת עושה סיפור מכל דבר ואני סתם כבדה? גם ככה ההורמונים משגעים אותי...:)
מה עושים???מה דעתכן?
:)

"תשועת ה',כהרף עין..."