עצובה - הריון ולידה

טוב, אז מי שעוקבת אחרי ההודעות שלי יודעת שאנחנו נשואים קצת מעל שנה. בשנה זו עברתי 2 הפלות טבעיות. הלחץ הפחד והחרדות בעיצומן.
בנוסף בתקופה האחרונה בעלי עובד כמו משוגע. חוזר הביתה ב- 2200, 2300 ויותר.
עובד ימי ששי. פשוט אין חיים.
כל היום אני לבד עם המחשבות והחששות והפחדים. הוא תמיד נכון להקשיב לי ולעודד והוא האופטימי מבין שנינו אבל אני מרגישה ממש לבד.

הפורים הזה היה פשוט פורים מסוייט! שום שמחה לא הייתה בפורים הזה רק עצב ובכי אחד גדול.
התחיל בכך שביום חמישי קיבלתי מחזור (עניין מדכא כשלעצמו).
המשיך בכך שביום ששי כשסוף כל סוף לא היינו מוזמנים לאמא שלו לארוחת ששי (כמו כל שבוע לצערי), ולאחר שהכנתי ארוחת ערב חמה, הוא מודיע לי שהוא רוצה ללכת לאחותו יחד עם אחיו- בלעדיי!
כ"כ נעלבתי! אין לי בעיה שיפגש לבד עם אחותו אבל למה ביום ששי? למה להשאיר אותי שוב פעם לבד ועוד בחג וביום ששי?!
הסברתי לו שזה פוגע בי והוא התחיל שאני לא אשלוט בו ולא אכפה עליו ואם בא לו ללכת לאחותו הוא לא חייב לי דין וחשבון. ואם זה במקרה יוצא על ששי אז מה??
לא עזר כלום. הוא הלך וחזר ב- 0130 בלילה.
ביום שבת הוא ניסה להתחנף ופשוט לא יכולתי לסבול אותו. לא יכולתי להסתכל עליו.
היינו מוזמנים לאמא שלו לארוחת צהריים יחד עם ההורים שלי. לא יכולתי להסתיר את הפרצוף תחת שלי ולשחק אותה כאילו הכל טוב.
מה זה לעזוב את אשתך ביום ששי בערב וללכת לאחותך? ואיזה מין אחות זו שמקבלת דבר כזה ולא אומרת לאח שלה שיבוא עם אשתו?
המשפחה שלו דפוקה. האמא אלמנה שתלטנית ומשוגעת.
האחות אלמנה, בטלנית שלא עובדת ולא רוצה לעבוד וחיה על חשבון חמתה והבן שלה, קנאית וממורמרת. לא יכולה לפרגן לנו.
אחיו גרוש שמתכחש לילדים שלו..
ציטטתי באזני בעלי את המשפט "ויעזוב איש את אביו ואמו וידבק באשתו ויהיו לבשר אחד". הוא לא ענה לי אבל אני יודעת שהוא הקשיב.

אני על סף ייאוש. אין לי כוחות יותר. לכלום. הלחצים שלו, הלחצים שלי, הלחצים מהמשפחה.
מרגישה שאני יושבת בחדר ההמתנה של החיים שלי.

סליחה על החפירות. הייתי חייבת לפרוק ...