אני מסכימה עם לילוש.
יש באמת בעלים שהם חסרי רגישות באופן קיצוני או שלא עוזרים לאישה (בכלל, לא רק בהריון, שייח'ים שכאלה) - ועליהם אין לי שום מילת סנגוריה לומר.
לעומתם, במקרה של הבעלים שלנו, אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו מבלבלות בין חוסר רגישות לחוסר ידע/אונים. תביני, כמו שכל התהליך הזה חדש לך, הוא חדש גם לו. הבעלים שלנו הרבה פעמים לא מבינים מה עובר עלינו (בינינו, גם אנחנו לא ממש מבינות מה עובר עלינו), ולכן הם לא יודעים מה לעשות. אני חושבת שזה גם לא הוגן לצפות מהם לדעת מה לעשות.
לדעתי, אם את רוצה שבעלך יהיה יותר רגיש למצבך, פשוט דברי איתו על מה שאת מרגישה, תני לו להיות שותף בחווית ההריון, אבל אל תצפי ממנו להיות זה שפותר לך את כל הבעיות. אם יש משהו שהוא יכול לעשות כדי להקל עליך - תגידי לו. אל תצפי ממנו לדעת לבד (נשמע מתנשא, אבל לפעמים זה ככה).
אני, למשל, לא חושבת שבעלי צריך לקום באמצע הלילה כי אני לא מרגישה טוב (אלא אם כן זה מצדיק פניה לבי"ח) - בעיקר כי זה קורה לי כמעט כל לילה והוא לא יכול לעשות עם זה כלום

שיישן המסכן..
אני גם חושבת שאת צריכה קצת יותר להיזהר בלשונך כשאת מדברת איתו, משום שבמקום לזכות באהדה שלו את עשויה להרחיק אותו יותר מדיי.
אני מאחלת לך ולכם בהצלחה והמשך הריון תקין.
בטוחה שהכל יסתדר - צריך סבלנות ופרופורציה.