אני מתוסכלת ומבואסת.....ודי נמאס לחשוב על זה.. - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • פשוט נמאססססס לי!!!!
    לחשוב על הענין הכלכלי כפרמטר (הכי חשוב) בתכנון הרחבת המשפחה.
    שאלה:
    אתם נעזרים בהורים / משפחה כלכלית כן או לא?...
    ואם כן, אתם חיים עם זה בתחושות של אשמה ... או יותר נכון כישלון עצמי?...
    והאם השיקול הכלכלי עומד אצלכם בעדיפות הראשונה???????....
    יפית

    ... לפעמים חלומות מתגשמים....
25 תגובות
עמוד 1
  • אני איתך יקירתי... כל כך מבינה אותך! גם אני מרגישה שלא ארחיב את המשפחה עד שלא נתייצב כלכלית (שתי משכורות קבועות ויציבות).

    לגבי העזרה- העזרה מההורים שלי היא בדברים הקטנים, פה טיטולים, שם מטרנה... הם שילמו על החודש הראשון בגן, הכניסו 500 ש"ח לחשבון... זה לא היסטרי אבל עוזר המוווווון! (אה- אמא נתנה לי את התלושים שלה לחג- כפרה אני עליה!)
    ולגבי העזרה מחמי- אני גרה אצלו ומשלמת חלק מהחשבונות השוטפים וממלאה את המקרר ומבשלת ומנקה- אז נראה לי שאני יותר עוזרת לו חחח

  • קודם כל אני שולחת לך
  • איך אני מבינה אותך.... לצערי הרב בחברה של היום השיקול הכלכלי הוא מכריע!
    קל להביא ילד לעולם זה נכון אבל מאוד מאוד קשה (יקר) לגדל אותו, אני כמוך חיה בנתיים אצל אמא שלי והיא עוזרת לי המון וזה לא בושה אני רוצה לחסוך לבית ואין דרך אחרת.

    שיהיה בהצלחה ותדעי שמרבית הזוגות הצעירים היום באותו המצב

    ליקוש
  • שכחתי לציין כי אני ובעלי היקר ששנו עובדים משרות מלאות +++(תודה לאל על כך) (משלמים משכנתא + תשלומים + גנים וכו'...) זה קשה ואף פעם לא מספיק!!!!!!
    והעזרה היא רק מצד אחד אמא היקרה שלי (בגבול היכולות שלה כמובן - וזה לא הרבה- ואני מודה לה על כך מאוד מאוד!!! )... אבל התחושה הזאת שאני נשואה (ועזבתי את הקן מזמן ...)ועדין נעזרת בה מידי פעם גורמת לי לתחושת כישלון.
    יפית

    ... לפעמים חלומות מתגשמים....
  • אני לא חושבת על זה כפרמטר. ואם אני צריכה עזרה מההורים שלי אני מבקשת ולא רואה בזה ככישלון כי כשהם צריכים ממני עזרה הם מקבלים. למשל, לפני שנתיים אבא שלי קיבל ממני 40,000 ש"ח כהלוואה על משהו שהיה צריך ומחזיר לי את זה לאט לאט....
    אני מסתכלת על זה כתן וקח ללא ספירה מי חייב למי ומה וכמה.
    נותנים כי זו משפחה.... לא כי חייבים....

    אל תסתכלי על זה ככישלון. גם את בתור אמא תעזרי לילדים בעתיד המון.... זה בא מהלב וזאת אהבה ללא תנאים....
  • זו כמובן הרגשה אישית, אבל אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש כישלון.

    זה נכון שהתחתנת ועזבת את הקן המשפחתי ובנית משפחה אחרת, אבל במציאות של היום רוב הזוגות הצעירים (גם כאלה שיש להם משכורות יפות וטובות) נאלצים להיעזר במשפחות (אם יש אפשרות).

    אנחנו גרים אצל ההורים שלי ומנסים לחסוך לדירה שלנו. אנחנו משתתפים בכל הוצאות הבית בחלקים שווים וזה עוד אחרי שהורים של בעלי משלמים מלוא הביטוח על האוטו שלנו (שהוא בעצם שלהם). וזה עוזר המון.

    אין מה לעשות וגם אם לפעמים את מרגישה תחושת כשלון, תכזירי לעצמך כשיגיע הזמן בע"ה וילדייך יתחתנו את תעזרי להם כמו שהורים שלך ושל בעלך עוזרים לכם
  • תראי, החיים במדינה הזאת יקרים מאוד. שכר מינימום הוא 3850 ש"ח.
    רק ההוצאות החודשיות של חיתולים, מטרנה, תרופות...
    מעון שעולה 2000 ש"ח גן עיריה וצהרון 1600 ש"ח
    ושכר דירה/משכנתא 3000 ש"ח מינימום
    רכב ודלק (למי שעוד יכול להרשות לעצמו...)
    מה נשאר?
    אנחנו צריכים להתבייש??? המדינה צריכה להתבייש שזה השכר מינימום, על תנאי העבודה הקשים עבור נשים עם ילדים ועוד...
    וסתם דוגמא למה שסטנלי פישר עשה עם המשכנתא...מה שיקרה זה רק ה"עשירים" יוכלו לקנות דירות כי ההון ההחלתי צריך להיות גבוה...
    בקיצור עם הנתונים הקשים האלו צריך להתמודד!!
    מי שיכולה לקבל עזרה, זה טוב, השאלה היא עד מתי???
    ההוצאות על ילדים לא יורדות, למרות שזה נשמע ככה...
    לשאלתך, מהצד של ההורים שלי, חוץ מארוחות שישי שאנחנו אצלם וזה באמת עוזר, אין להם לתת.
    ההורים של בעלי עוזרים לנו פה ושםן. בהתחלה היה לי ממש קשה עם זה אבל הבנתי שהם עוזרים גם לשתי האחיות של בעלי (שמצבן טוב יותר משלנו) אז אני כבר פחות מרגישה לא נעים.
    לצערי, השיקול הכלכלי בעדיפות ראשונה (יש לי שני בנים) ואני לא מרגישה כישלון, אני מרגישה פספוס גדול שלא נולדתי עשירה
  • אבל של בעלי עוזר לנו כשאנחנו צריכים... בקניית דברים גדולים....
    אני בכלל לא מרגישה כישלון, הוא יכול לעזור והוא שמח לעזור...

    המצב הכלכלי זה פרמטר חשוב... לא אומר שלא....
  • מסכימה עם כל מילה של טוטילה! [/
  • אני מסכימה עם מה שנאמר.
    אנחנו זוג צעיר עם חצי רגל בלימודים ושלא נדבר על עבודה קבועה ואנחנו מאוד רצינו להרחיב את המשפחה. אין ספק שחשבנו על זה המון לפני אבל כבר הגיע הזמן מהרבה בחינות.
    והנושא הכלכלי הוא כל כך קשה לכולם ואת רואה בעצמך אם את אומרת שאתם עם עבודה קבועה שניכם (אז מה יגידו כל אלה שלא...?).

    אנחנו התעקשנו שלא יעזרו לנו עם הדירה (שכירות) והחתונה וכל מה שמסביב ודחינו את הלימודים של שנינו בשביל ההרגשה הטובה שיש לנו אבל אנחנו יודעים בוודאות שאנחנו נעזר בהורים כשיגיע התינוקי החדש כי לא תהיה דרך שבה נצליח להתקיים עם הלימודים והעבודות בלי עזרה מהצד והשלמנו עם זה בצורה טובה כי כמו שכבר אמרו אנחנו יודעים שגם אנחנו נעזור בכל מה שנוכל לילדים שלנו. ואם הכל נעשה מאהבה (וזה הכי חשוב כי אפשר לראות את הגישה של ההורים כשהם נותנים את עזרה הכלכלית) ובלי תנאים אז גם אנחנו מקבלים את זה באהבה.

    אני חושבת שזו לא בושה. זה ממש לא פשוט להיות זוג צעיר וזה לא יהיה קל יותר. פשוט תחשבי על עצמך בעתיד עם הילדים שלך שיהיו באותו המצב.
  • אצלינו הרחבת המשפחה כן או לא, לא היה בכלל שיקול העניין הכלכלי.
    ורק ההורים שלי עוזרים-תמיכה כלכלית ונפשית כאחד


  • יקרתי לא דיברתי על הפלה - חס וחלילה!!!!!!
    דיברתי על האופציה של הרחבת המשפחה ... .
    התחושה העקרית היא תחושת הכישלון .. אני הייתי מוותרת בשמחה על האופציה לקבלל עזרה מאחרים....אם ההינו יכולים להתמודד לבד
    כי הרצון העז להרחיב את המשפחה שכמובן היא החלטה של בני הזוג בלבד!!!!!
    נכנס גורם שלישי ( שלא מערבים אותם בהחלטות אבל הם חלק בלתי נפרד מהחבילה) בתוך הלב קיימת צביטה (של ... קיים מה יחשבו מה יגידו וכו'...).

    זה פשוט מרגיז
    ... לפעמים חלומות מתגשמים....
  • גם אני לא התכוונתי על הפלה. רק אמרתי שאם יש הריון ואין כסף, לא הייתי מפילה-אבל זאת רק אני והקצוניות שלי


  • אהבתי את האופטמיות שלך
    תעברי לי קצת

    ... לפעמים חלומות מתגשמים....
  • היי האמת שאני לא חשבתי על זה היום אני כן חושבת אני בחודש מתקדם אני לבד מחזיקה בית ורכב ומשכורת מצחיקה (חצי משרה) למזלי הרבה יש לי הורים שיהיו לי בריאים שהם עוזרים לי ואחות שתעביר לי דברים בע"ה שאני אלד
    אז כך השיקול הכלכלי עבד אבל לא היה בראש מעייני כי המון כספים הוצאתי על טיפולים ודעתי היתה נחושה מפאת גילי ואם הייתי צריכה לחכות לבן זוג כמו שחברות שלי עושות היום אז כנראה שזה היה מאוחר מידי (שעון ביולגי) גם ככה לקח לי זמן עד שנקלטתי .
    אני מקווה שבע"ה יבוא תינוק תבוא הפרנסה ורק אלוהים יעזור .


  • אצלינו זה קצת שונה.. גם בעלי וגם אני סטודנטים, לכן אין לנו ברירה אלא להשען על כספם של ההורים שלנו.....
    אמא שלי אמרה לי פעם "אנחנו לא יכולים לעודד אתכם ללמוד לתואר ולהתחתן, ואח"כ לא לעזור ולצפות שתסתדרו לבד" ותכלס היא צודקת...
    אנחנו עובדים כל פעם שאפשר, אבל ברור שזה לא מספיק.
    בהתחלה אני רציתי ילד ובעלי מאוד הסתייג ואחת הסיבות העיקריות זה הכסף.. הוא מאוד חשש ודאג שלא נסתדר רק שנינו אז עם תינוק? אבל עם הזמן הוא ראה שאנחנו מסתדרים יפה ומצליחים להצטמצם (לא שזה יקרה עם תינוק אבל ..) וגם אנחנו דתיים והאמונה שלנו אומרת ש"עם הילד באה הפרנסה", חוצמזה ילדים הם ברכה ולא צריך לתת לעניין הכלכלי צד חזק כ"כ בעניין. תמיד אפשר למצוא פיתרונות לדעתי.
    למשל אנחנו גרים ביישוב שזה כמובן יותר זול, ומוכנים לגור אפילו בקרוואן (אבל משופץ!חח) כי זה הרבה יותר זול משמעותית. גם בנסיעות אנחנו חוסכים כי יש טרמפים...

    בקיצור, תמיד יש פיתרונות, ומשפחה היא מעל לכל..

    ----------------------------------------------------

    בעזרת ה' נעשה ונצליח :)
  • תודה לכן על ה - עידוד והאופטימיות.
    אני דיי מסכימה איתכן בתוך ה-
    אבל הרציונאל והגיון מדברים שפה אחרת.
    תודה

    ... לפעמים חלומות מתגשמים....
  • תראי, אצלנו ברור שזה פרמטר...
    ואני אגיד לך את האמת? אין לנו כסף אפילו להביא ילד ראשון, אבל כל ילד מביא את הפרנסה שלו אז אנחנו מקווים שיהיה בסדר...
  • המצב הכלכלי אמור להוות שיקול, אבל היום הכל נגד הזוגות הצעירים ככה שאם נחכה יותר מדי נמצא את עצמנו בגיל 40 עם ילד וכלב חחחחחחחחחח
    כדי לקחת משכנתא צריך היום לשדוד בנק
    גם בעלי סטודנט ובנתיים עובד בחברת תקשורת ככה שהמשכורת שלו לא וואו
    אבל יש לנו הורים מדהימים שעוזרים כמה שאפשר ומשלמים לו את כל הלימודים
    אבל סטודנט זה לא לנצח ואני בטוחה שזה ילך וישתפר וב"ע הילד יביא איתו ברכה!!!!
  • אני אענה על זה מנקודת מבט קצת שונה משל כולן.

    אצלי אין שום בעיה כלכלית. להפיך. אני חושבת שלכל אדם יש את הבעיות שלו, אצל הרבה אנשים כסף היא אחת הבעיות, אצלי יש בעיות אחרות, בריאות למשל....
    אני סטודנטית והתחלתי ללמוד (את התואר הנוכחי) כמה חודשים אחרי החתונה, ידענו שאני לא אעבוד 3 שנים. אבל בעלי, שסיים כבר תואר שני, עובד ומרוויח מספיק בשביל שנינו. אני לא רוצה שיהיה כך לנצח, אבל בינתיים אין לנו בעיה שרק הוא עובד.

    הדעה שלי היא שאם חיים על ההורים צריך לחיות במינימום- לא לצפות שההורים יממנו אוטו ושכירות לדירת 4 חדרים בת"א. בייחוד כשלהורים עצמם אין מספיק. אני רואה הרבה פעמים בחברה הדתית והחרדית אנשים שחיים על ההורים, האישה סטודנטית, הגבר אברך, יש להם 3 ילדים (הבכור בן 3) וההורים עושים להם קניות במכולת. לדעתי זה מצב מטורף ואותי- זה מקומם. אפשר להעזר בהורים בהתחלה וזו לא בושה כמובן, אבל לא לחיות עליהם באופן קבוע.

    לגבי הבאת ילדים- ילד ראשון אני בעד להביא (לא בכל מצב כמובן) אבל אח"כ כן צריך לחשוב על זה. לא יתכן לחיות בבית של ההורים עם שלושה ילדים כשההכנסה המשותפת היא 2000 שח בחודש- נכון?

    אבל בחיים לא הייתי עושה הפלה ולא משנה כמה המצב הכלכלי היה גרוע. אבל כן הייתי לוקחת אמצעי מניעה

  • יפיתוש הלוואי ןהיייתי יכולה להציע לך מה לעשות
    אבל אני עוד צעירה וניסיון החיים שלי
    הוא קלוש בנושא הזה
    ואל תהיי כזו מבואסת
    תחשבי על מה שהשגת על הבית ברוך ה׳
    הילדים וכו׳


    "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"
  • אני מאוד מבינה את מה שאת אומרת ואת התחושה הקשה שבלקחת מההורים.
    אבל מה לעשות, אין הרבה ברירות היום במדינה כמו שלנו.

    אנחנו נעזרים המון בהורים שלי, בלעדיהם לא היינו קונים דירה.
    הם עוזרים המון עם רועיקי, קונים טיטולים סימילאק בגדים לפעמים וכו' ואני מעריכה את זה עד מאוד. שלא נדבר על התמיכה הנםשית שהם מעניקים לזה אין בכלל מחיר!

    לא חושבת שהיינו צריכים להסתדר כך בלעדיהם.אני משתדלת בכלל לא לבקש, זה הם שאוהבים לתת ולקנות לו.

    אחד השיקולים שחיכינו עם ההריון הראשון היה השיקול הזה, עד שכבר התחלתי לחשוב עד מתי אני אחכה?

    גם בהריון הנוכחי זה היה שיקול מאוד עיקרי בלחכות עוד קצת ולהמתין.
    אני לא יודעת איך נצליח להתמודד עם תשלומים לשני גנים
  • אני כל כך איתך מאמי כל יום זה מחשבה כלכלית... בעלי לא מרוויח בשמים ואני בשימרה מקבלת כלום כסף...

    בסופו של דבר כל דבר נמדד לפי הערכה כלכלית אם זה בתכנון לעבור לדירה יותר גדולה יותר קרוב ללידה או לעבור לגור אצל אימא שיש לה שניי חדרים ריקים בבית...קיצר מאמי אין לך סיבה להתבייאש מלבקש עזרה מההורים בסופו של דבר את גם תרצי שהילדים שלך יבקשו מימך עזרה אם הם יצטרכו כככה זה ילדים נשארים ילדים גם אחרי החתונה..

    ואני מאמינה שאת תחזירי את העזרה ביום מין הימים לא משנה עם זה בכסף או בטיפול או בכל דבר אחר...
  • הכי טוב להסתדר לבד
  • זו המטרה בסופו של דבר להסתדר לבד!!!!!

מותר ואסור לאכול בהריון והנקה