סיפור הלידה של שושי המקסימה - הריון ולידה

שלום לכולכן!
אין מה לומר, התגעגעתי מאוד...
חיכיתי לחזור לעבודה רק כדי ששוב תהיה לי גישה לאינטרנט ואני אוכל שוב לבקר אתכן ולראות מה שלומכן.
והנה סיפור הלידה שלי.
ממוצאי שבת, ה-01.01.11, התחילו לי צירים סדירים יותר ממה שהיה לי קודם.
כל הלילה התהפכתי וחיכיתי שיתחזקו או שיהיו סדירים יותר ובבוקר- נגמר, כאילו לא היה כלום.
שוב בראשון בלילה אותו הסיפור.
לקראת שני בצהרים התחילו הצירים להתחזק וגם התדירות שלהם עלתה.
התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שאולי עוד מעט כדאי לה לצאת אלי...
עד הערב עוד הסתובבתי ואמא שלי הודיעה לי שהיא בדרך מירושלים לבני ברק עם אחת האחיות הרווקות שלי שתשמור לי בינתים על הבנים.
אחרי חצי שעה היא התקשרה שוב ואמרה שלפי הקול שלי נשמע שהמצב כבר לא מזהיר והיא תחכה לי בדרך, שאני אצא ואבקש משכנה שתכנס עד שאחותי תגיע.
אני התעקשתי להשאר, לקלח אותם (תוך כדי צירים יהודה שאל אותי:"אמא, למה את בוכה?") ולהכין לה בגדים בשבילם ליום המחרת.
כשהיא הגיעה יצאנו עם מונית, אספנו את אמא שלי בדרך והגענו לביה"ח.
נכנסתי, חיברו אותי למוניטור ואחרי חצי שעה בדקה אותי רופאה ואמרה שהפתיחה היא בערך 3-4 ס"מ.
אמרתי אני לא אהיה גיבורה, אני רוצה אפידורל עכשיו!!!
אין בעיה, אמרו לי, מנקים עכשיו חדר לידה אחד ואת תכנסי מיד.
אחת המילדות מאוד ריחמה עלי ואמרה לי שכדאי לי להכנס בינתים למקלחת כדי להרגיע את הכאבים.
נכנסתי, התפשטתי, התישבתי על כיסא ואז- התחילו כאבי תופת!!!
עוד ציר ועוד אחד שבגלל לא יגכולתי לנשום ביניהם!
התחלתי לבכות ואמא שלי שעמדה בחוץ קראה מהר למילדת ואמרה לה שבגלל שאני טיפוס שבד"כ לא בוכה כנראה שאני כבר ממש ממש כאובה.
היא דופקשת ושואלת "הכל בסדר?"
אני אומרת לה:"יש לי לחץ נוראי!"
מיד הוציאו אותי והעבירו אותי לחדר לידה.
אני עולה על המיטה ו-פק! ירדו לי המים.
בכיתי שם שאני רוצה אפידורל ואחרי דקה בכיתי שיש לי לחץ וככה לסירוגין.
המילדת מגיעה, בודקת, ואומרת:"נכון, את צודקת, את יולדת!"
עשר דקות של לחיצות ו.... הילדה המתוקה ביותר בעולם נולדה!!!
הרגשתי בעננים, 45 דקות מאז שהגעתי לביה"ח הייתי אחרי, בלי אפידורל, בלי כלום, לידה הכי חוויתית בעולם!!!
שמה בישראל הוא שושנה ואנחנו מכנים אותה שושי.
משקלה בלידה היה 3.125 ק"ג
ואנחנו נהנים ממנה כל רגע ורגע!!!
מירי, אמא לשתיים וחצי