קרן יקרה,
איך שומעים את הכמיהה מכל אות ומכל מילה,
איך מבינים את האימה שבציפייה...
יקירה, את מתת היכולת לעורר אמפטיה בסובבים אותך - רק מעטים מאיתנו מקבלים.
את ניחנת

לפעמים, כשעוברות עלי תקופות קשות, עוזרות לי המילים הבאות (ואני יכולה ממש להזדהות עם הכמיהה לילד...):
בזרם החיים חולפים על פנינו במהירות רגעי פז,
ואיננו רואים אלא חול.
המלאכים באים לבקר אותנו,
ואנחנו מזהים אותם רק אחרי שהלכו / ג'ורג' אליוט.
אני מייחלת איתך, שבדרך הקשה הזו יגלו עצמם לפנייך גם רגעי הפז,
ולא רק החול.
שיבואו לבקר אותך המלאכים,
ולא תתבונני עצובה בגוום המתרחק לאחר שהלכו...
באהבה רבה

,
שרון.