אני רושמת כחסויה - הריון ולידה

בגלל שאני ממש מתביישת במה שאני הולכת להגיד.
מאז הלידה החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה ולא טוב לי עם השינויים האלה.
אני מתגעגעת לחיים שלי שהיו לפני הלידה. ללצאת עם החברה בלי לחפש סידור לילד. בלישון לילה שלם ובסתם זמן איכות עם בעלי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהבת את האוצר שקיבלתי אבל עדיין מרגישה שכנראה לא הייתי מוכנה מספיק.
זה לא דיכאון אחרי לידה, זו פשוט הרגשת נאחס כללית.
לא כיף לי לשמוע בכי, להחליף טיטולים, לנגב פליטות ולעשות את שאר הדברים שקשורים בתינוק.
אני רוצה את החיים שלי בחזרה, שהשקעתי בעצמי, שהייתי עמוסה בכל מיני דברים ולא ישבתי בבית כל היום כמו ג'יפה.
נכון, זה נשמע ממש רע, אבל ככה אני מרגישה כרגע. אין מאושרת ממני כשאמא שלי מציעה לי לעשות בייבי סיטר ואני יכולה לסתם לשבת מול המחשב ולא לחשוב שעוד שניה יהיו צרחות בבית ואני אצטרך לרוץ לשם ולטפל, להאכיל, להחליף...
הייתי חייבת לשפוך, ופשוט לא היה לי אומץ לעשות את זה גלוי... עמכן בסליחה!