לוותר או להתעקש? מה הייתן עושות? - הריון ולידה

וווווואו איזה דילמה קשה...
אני עדין לא אמא אז אין לי מושג אך הייתי מתנהגת באמת
אני חושבת שבשום אופן לא הייתי שולחת אותה לשם...שתצרח שתאיים שתעשה מה שהיא רוצה לשם היא לא תלך!!!!
לא חסר לה שום דבר שלא יקבלו אותה במקום אחר ויותר טוב אז למה להעמיד אותה בפני סכנות?!?!

אבל שאלה קטנה - למה את חושבת שלאחותך אין אופי חזק וגם היא לא תיפול לסמים ולמה שיש שם?.

לא מוותרת יהייה מה חינוך של ילד לא משנה כמה יבכה ויצרח וישבור יותר חשוב מכל דבר אחר...

יש לי אותה בעיה עם אחי הקטן הוא באותו גיל ילד מופרע קשי למידה וכו' התעקשנו עם הרווחה ועליית הנוער לשלוח אותו לפנימייה שאני הייתי בא פנימייה טובה רחוקה מהעיר המגעילה הזאת...

קיצר אל תוותרו לה שתבכה היא תעבור לבצפר נורמאלי תכיר חברות חדשות וזה יעבור לה

לא מוותרת!!!! אני מאד קיצונית בנושא
חינוך זה דבר חשוב מאד, שלא אתפשר אליו (וזה משהו שהועבר אליי מהוריי)

בדיוק כמו שלא התפשרו בשבילי....
נכון זה היה משפיל שהוריי צעקו עליי שקיבלתי ציונים לא טובים
או שלא נתנו לי ללכת למסיבות כשנכשלתי
וגם אני צעקתי שהם הורסים לי את החיים
וגם אני בכיתי בחדר
א-ב-ל.... בזכות זה יש לי תואר ראשון היום ואני כלכך אוהבת ללמוד!
בזמנו אמרתי לעצמי שאני לא אלחץ על הילדים שלי על הלימודים
אבל ברור שאני אלחץץץץץץץ... והכל למען מטרה טובה!

אחותך תעצבן, תצרח ותבכה ...
אבל מתי שהוא זה יעבור לה
היא תרכוש חברות חדשות והיא תלך בשמחה!
וכשהיא תתבגר היא תגיד תודה!

וההורים שלך- שלא יוותרו!!!
שיקחו אותה לבית הספר אם צריך
שיתקשרו כל יום למורה לברר אם היא הגיעה!
כן כן .. עד כדי כך!
(אמא שלי רק חשדה שאחי מבריז מהתיכון והיא הייתה עוברת משם כמה פעמים בשבוע בצהריים כדי לראות אם הוא בחצר או לא.. תאמיני או לא)

בהצלחה, לא קל עם מתבגרים! במיוחד אם הם לבד עם ההורים בבית וכל הגדולים כבר עזבו.

לא מוותרת, חד וחלק, לא משנה מה, לא משנה איזה סנקציות היא תפעיל. להעמיד אותה במקומה, להזכיר לה מי הילד ומי ההורה בבית, ומי קובע עד שהיא תגיע לפחות לגיל 18...

המון הצלחה, זה לא פשוט

לא מוותרת לה ויהי מה

להתעקש!!!!!!

גם לי יש עכשיו מקרה דומה עם אחותי. גם אם היא תכעס על ההורים שלך ותשנא אותך- את מצילה את חייה.

לא לוותר.... אם היא תתבגר בבית ספר לעבריינים כך היא תהיה .
אני לא הייתי מוותרת.

קובעת סמכות - עד גיל 18 הינוך שלה באחריותי

אני חושבת שחינוך זה לא דבר שמתחיל בגיל 12..
אם עד עכשיו הם היו הורים עם אופי שמוותר,
אופי שמקבל כל סצינה ומתפשר על דברים חשובים, זה בדיוק מה שיקרה גם עכשיו..
הרי לה זה לא משנה שזה בי"ס של ערסים, ואולי זה בדיוק מה שהיא מחפשת..?
להורים צריך להיות ברור, חד וחלק שזה לא בא בחשבון!!
הילדה באחריותם עד לפחות גיל 18, ועד אז הם המחליטים! לא משנה איזו סצינה היא תעשה ולא משנה כמה היא תאיים.

לא סתם אומרים שגיל שנתיים זו הכנה לגיל ההתבגרות,
בגיל שנתיים הם נמרחים על הרצפה, ובגיל 12-13 הם מאיימים שלא יילכו לבי"ס!!
בגיל שנתיים- אם אפשרת כל סצינה ונתת כל מה שהילד ביקש "רק שלא יבכה ויעשה רעש יותר מידי"
כנראה שגם בגיל 12-13 אתה תאפשר סצינות כאלה.

נכון, יש אנשים שיש להם כוחות לצאת מבי"ס כזה ולא להתדרדר למצבים חמורים,
אבל לא כולם כאלה..
רובנו אנשים פשוטים שמושפעים מהחברה שלנו..
בגיל ההתבגרות הכל נראה קיצוני יותר ומטורף יותר,
וכרגע היא בטוחה במליון אחוזים שההורים שלה הורסים לה ת'חיים,
אבל אם הם יהיו בטוחים בעצמם ובמליוני אחוזים בזה שהם רק מצילים אותה- זה יחלחל גם אליה..
אם הם יגידו- לא אבל יהיו עם רגשות אשמה ולא בטוחים בעצמם זה גם יחלחל אליה..

בהצלחה!!

תודה בננות - רציתי לחזק את דעתי ושמחתי לראות שאני שפויה