אוף, אני בדילמה ונמאס לי :-( - הריון ולידה

מבינה את הדילמה שלך אני גרה עם בעלי אצל אימא שלי..אומנם יש לנו יציאה נפרדת אבל כל הזמן היא יושבת על הוריד של בעלי(מפחדת מימני ומההורמונים שלי)

אני יגיד לך תאמת אחרי שתלדי ההוצאות שלכם יגדלו פי 3 ואל תשכחי את הרהיטים של הבייבי... והביגוד הראשוני... אני גם רציתי לעבור והגעתי עם עצמי למסקה חד משמעית דירה תעלה לי בין 2500-3000 בלי חשמל מים ארנונה רק זה יחסל את המשכורת מה עם שאר ההוצאות???

אם אני לא טועה בעלך עדיין לא השתחרר וגם הוא יהיה המפרנס היחיד...תישארו עוד קצת לפחות עד שאת תוכלי לצאת לעבוד ולהביא עוד הכנסה .. אין לך ברירה מאמי אתם לא תעמדו בזה זה נורא קשה..עדיף לסבול קצת חוסר פרטיות...(אחרי שתלדי הם יורידו פרופיל בגלל הבייבי)....

דרך אגב למה בעלך לא מקבל דיור מהצבא?? אני יודעת שחיילים אמורים לקבל סיוע בשכר דירה אם הם נשואים בסדיר

לילוש כן מאמי - בעלי קיבל במקום 400 ש"ח - 1100 ש"ח לחודש שזה כלום אבל כלום.
רק שנכנסתי לחודש רביעי הוא התחיל לקבל 2300 ש"ח.
זה גם לא בשמיים אבל ברוך ה' אין תלונות.
במיוחד שאני עובדת רק 4 שעות ביום (בגלל הלימודים) ומקבלת בקושי 1800 ש"ח לחודש.
ואני גם אוכלת אצל סבתא שלי רוב השבוע, שלא נדבר על הקניות והטרמפים שהיא עושה לי.

אני דווקא חושבת שאם עד עכשיו לא הצלחת לגרום למשפחה שלך לכבד את הפרטיות שלכם, זה לא רק לא יקרה - זה יחמיר אחרי הלידה.

אם הזוגיות שלך והבריאות של שניכם חשובה לך חפשו דירה אחרת.

אם אתם נשארים אז קחי בחשבון שככה זה יהיה. להתחיל לעבור דירה רק אחרי הלידה יהיה קשה מידי, אז אם כבר לעבור - לעבור עכשיו.

בובה שלי,

אני כמו לילוש, גרה עם בעלי אצל ההורים שלי רק עם הבדל קטנטן... אנחנו גרים כולנו באותה דירה ואין שום כניסה ויציאה נפרדת!!!

את יכולה להבין עכשיו שאצלך להבדיל מאיתנו - יש פרטיות!!!!!!!!!!!!!!!!

בע"ה בעלך ישתחרר ויצא לעבוד...יהיה לכם את המענק שחרור ואת הפיקדון תתחילו לחסוך מיזה... לאט לאט תוך שנה תוכלו כבר להתחיל חיים חדשים אל תתיאשי למרות הקושי בחוץ ייהיה לך הרבה יותר קשה...

הי מנסיון שלי בחוץ יותר קשה אבל כדאי לך להשים גבולות ולהגיד עד כאן(כי אח"כ עם הביבי זה יהיה יותר קשה )כי הם יתערבו לך יותר למה הוא בוכה למה הוא ישן וכו בהצלחה

הייתי מנסה לעשות להם שיחה רצינית שירדו מאיתנו,
וגם אם זה יעלה לך בלקבל פחות עוגות ומטעמים,
לבקש שיודיעו לפני שהם באים, ושיהיה ברור שזה שאתם גרים שם זה עדיין לא אומר שאתם רוצים שותפות מלאה ....
שתפו קצת פחות ואני בטוחה שהם יתערבו פחות...
איך הם בדיוק יודעים כמה בעלך ישן?
אין לכם תריסים ? וילונות ?
אם לא - שימו !!!
אם יש וזה רק מסיפורים שלכם - פשוט תפסיקו לספר להם כל פיפס על החיים שלכם...זה הפיתרון ...

שיהיה בהצלחה, 1500 שח לא באים ברגל, כשיהיה לך תינוקי זה יהיו יותר הוצאות.

היי אני גם חיה בשכירות ומשלמת 3000 שח לחודש. יש לנו סכום התחלתי ואנחנו עד עכשו מחפשים לקנות דירה. באמת שלפרטיות אין שום מחיר ומצד שני את משלמת שכירות נמוכה וזה גם עוזר. אולי יעזור לך לחשוב כמה זמן תצטרכי לחסוך לדירה כדי להגיע למסקנה הנכונה... ולהגיד תודה שזאת סבתא שלך ולא ההורים שלו חח שיהיה בהצלחה!

תראי, 1500 שח באמת לא באים ברגל. אבל אני הייתי משתגעת אם לא היתה לי פרטיות. אם את יכולה להתמודד עם זה- תשארי- כי הכסף הוא שיקול חשוב. אבל קחי בחבון שאחרי הלידה זה יהיה יותר גרוע.
אני, בשביל בריאותי הנפשית, הייתי עוברת. אבל אני נורא קנאית לפרטיות שלי.

יקירתי,
אני הייתי בולעת את הצפרדע ונשארת אצל סבתא.
גם אני גרתי אצל אמא שלי...
זה מעיק, מציק ומחניק אבל כדי שתוכלו לגדל את ילדכם בכבוד ולתת לו כל מה שהוא צריך, צריך לשלם מחיר.
המחיר שאתם משלמים זה משפחה קצת קרציה אבל תמיד תזכרי שזה זמני...
תנשמי עמוק.
שימי על הדלת שלט נא לא להפריע
תסבירי לסבתא שלך בצורה הכי עדינה בלי לפגוע בה או כל נודניק אחר שאתם רוצים קצת שקט.
אני מאמינה שאין סבתא שלא תתן לנכדה שלה מה שהיא מבקשת במיוחד שזה דבר שאפילו לא צריך להתאמץ בשבילו

בהצלחה ושבת שלום

יום נפלא

תעברו ומהר!!!! לגור אצל משפחה זה אסון! אין לי מה להרחיב! זה ידוע...
בהצלחה

דלמה קשה מאד...

אם עכשיו הם נכנסים לך לוריד
מה יהיה אחרי הלידה?
משפחה, אנשים קרובים ושכנים אוהבים להתערב כשיש ילד....
וזה אנחנו כבר ידועת מפה, כל יום יש תלונה פה על אחות של הבעל או חמות או אמא או חברה קרובה או שכנה וכד'...

עשית איתם את השיחה, איימת עליהם- וזה לא עזר?
זה לא יעזור גם אם יהיה ילד...

זה בעייתי. האמת שאני לא יודעת מה לומר לך
כי אני מאד מזדהה עם מה שאת כותבת.
בעלי גם היה מוכן לחסוך ולעבור לגור אצלי ההוריי
אבל זה היה מבחינתי - או מצב נפשי שלי שאני אשתגע שם- כי הם יתערבו בכל דבר- או לחסוך
והעדפתי את המצב הנפשי שלי.. ואנחנו עדיין גרים בשכירות (ביחידת דיור חצי מרתפית) ונמשיך לגור....
הכי כיף פרטיות ואף אחד לא חודר לנשמה.....
(אולי אחיה אצל הוריי כמה שבועות אחרי הלידה לעזרה קלה.. אבל אני יודעת שמהר מאד ארצה לחזור לכור האטומי שלי)

בשבילי זאת הייתה ההעדפה הנכונה
למרות שחברות שלי אמרו לי- תבלעי את הצפרדע ותחסכי! כי זה מה שהן היו עושות.....

אז השאלה היא עד כמהאת ובעלך מוכנים להקריב את עצמכם מבחינת המצב הנפשי שכן יתערבו לך בחיים (צאי מנקודת הנחה שכן יתערבו)
או שהחסכון יותר חשוב כרגע?

אני ממש רואה את זה ככה:
מצב נפשי מול חסכון!

לדעתי מאמי, אין כמו הפרטיות שלך! גם לי הייתה אופציה לגור עם ההורים של החצי ולחסוך כסף והרבה, אבל אני פשוט לא מסוגלת... אני אוהבת ללכת ולחזור מתי שבא לי, לצאת מהמקלחת רטובה עם מגבת, ללכת בבית עם תחתונים ולהיות אדון לעצמי. אם עכשיו קשה לך, יהיה לך הרבה יותר קשה עם ילד. אז תחפשו בית פחות יפה, שלא יעלה יותר מדי שכירות לחודש, אבל לפחות תהיה לכם הפרטיות שלכם! אבל זו רק דעתי...

תאמיני לי..... כל סכום כסף בעולם שווה את השלווה והרוגע שלכם בבית של עצמכם...
גם אני גרתי פעם מתחת לחמי וזאת היתה אחת הטעויות הגדולות שעשיתי

שירוש...

באופן אישי לא הייתי מסוגלת לחיות ככה.. הייתי מעדיפה לשלם יותר ולחיות בפרטיות שלי..

גם אני כמוך גרה אצל חמי

וואו, כמה הגיבו. באמת נוראי המצב היום.

דעתי מגיעה מנסיון.

אנחנו גרנו ביחידת דיור ולא יכולנו לסבול שבעלי הדירה מעל הראש שלנו שלא נדבר על משפחה קרובה.

משם עברנו להורים של בעלי לכמה חודשים עד שנמצא דירה טובה בלי לחץ אבל לאט לאט התחיל הלחץ. לי היה יחסית בסדר שם (עד כמה שאפשר כשצריך להתלבש במקלחת כי אי אפשר ללכת עם מגבת ברחבי הבית... ומיני דברים קטנטנים כאלה) אבל בעלי לא הסתדר לחזור לגור עם ההורים, זו הייתה ממש מועקה.

הצלחנו להחזיק מעמד 3 חודשים וחיפשנו דירה במרץ.
והלקח הוא:
פרטיות היא הכל!!! כל כך חשוב לזוגיות ואח"כ למשפחה הקטנה שתהיה לכם...
אנחנו משלמים היום 3,000 ש"ח בחודש, בדם, יזע ודמעות אבל נהנים מכל רגע בדירה המקסימה שלנו.
מצד שני:
אתם גרים על יד המשפחה ולא איתם.
לנו יש כלב וזה נחשב תופעה במשפחה של בעלי, מוזרים שכמותנו...