בא לי... - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • לצרוח!! לכל העולם ולכל מי ששואל אותי מה המצב ואני עונה ״בסדר״
    בא לי לצעוק ולבכות אצל הפסיכולוגית, הפסיכיאטרית, העו״ס וכל מי שחוקר אותי ובוחן
    אותי על כל פיפס שקשה לי ואני כבר לא יכולה לסבול את זה שהילדים בפנימייה! שכל יום עובר לי כמו נצח! שכל סופ״ש בא לי להכנס למיטה ולא לצאת עד הביקור של יום ראשון!
    בא לי כל כך להתפרק ולהוציא את הכל אבל אני עוצרת את עצמי שלא יחשבו שאני לא בסדר
    אין לי אומץ אפילו לבכות ליד בעלי...
    אני רואה כל הזמן תמונות של ילדים בפייסבוק , כאלה מתוקים וגדלים ורק אצלי כבר עוד מעט חצי שנה החדר של הבנים ריק, שאני מפספסת תקופה בחיים שבה הם גדלים ומתפתחים ואני לא שם לראות, לעודד ,לחנך כשצריך... כל כך רע לי שאני כבר מתחילה לברוח מהמציאות המקוללת הזו ..אפילו עכשיו שאני כותבת את הדברים אני לא מסוגלת לבכות מפחד שאולי בעלי יראה ויחשוב שאני לא בסדר..רק המחשבה שאני אולי אקבל אותם עוד חודש וחצי גורמת לי לרצות ללכת לישון ולא לקום..החיים שלי פשוט נעצרו
    אמא שלי אומרת לי שאני מתאבלת כאילו חס ושלום אתן יודעות ...אבל זו ההרגשה שלי ואני לא מאחלת לאף אחד לעבור כזה דבר..
    פשוט אוף
    אהוד
    עידן
    אני :)
    יום נישואים
21 תגובות
עמוד 1
  • עדי
    תהיי חזקה למרות הקושי ואני מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם ובקרוב ממש שני הבנים החמודים שלך יחזרו הביתה.
  • אני חייבת להיות איתך כנה
    פעם ראשונה עדי שבאמת באמת באמתתתתתתתתת עשית לי חשק לבוא ולחבק אותך ממש ממש ממש חזק
    פעם ראשונה שאני מאמינה ומכל הלב שהוצאת באמת את מה שיש לך.
    פעם ראשונה שאני די בטוחה שהתגובה שלך כבר לא באה מתוך הדיכאון - שהתעוררת למציאות.
    זה בסדר לבכות, זה בסדר לצעוק, זה בסדר להתאבל.
    בא לך לצרוח להשתולל? יאללה תשתחררי למה לא? מה רע בזה?
    מי שמחזיק דברים בלב ובנפש הוא האומלל.
    לכי תצעקי על העו"ס את מה שבאמת יש לך בלב - את זה שמה שאת חווה כל אישה עלולה לחוות וזה לא הופך אף אחת להיות אמא רעה
    לכי תבכי לפסיכולוגית ששופטים אותך על דברים שאין לך שליטה עליהם במקום לנסות ולעזור לך להתמודד עם המציאות רק מרחיקים את המציאות ממך.

    עדי - את בחורה מקסימה, וטובה, את אמא מדהימה, וזה הדבר היחיד שחשוב!!!

    וגם לאמא מותר להתפרק - זה לא אומר שהיא נכשלה כאם - ההיפך זה אומר שהיא פשוט בן אדם!!!


  • עדי את מדהימה

  • אני רק יכולה להגיד לך שאני מאוד מבינה אותך

  • לאמא שלי יש בבטן גור
    וכשיגדל נשחק בכדור
    גם אם יצא מקומט וקירח,
    אנו נאהב אותו עד הירח!!!!!
  • מאמי
    מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
  • מאמי
    לנו י' אותך נתן
    "רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה"
  • מאמי כל כך התרגשתי לקרוא את מה שרשמת, הכל בא מהלב, ומותר לכל בן אדם לבכות. כן באמת נעצרו לך החיים וכן זה קשה מאוד שהילדים לא איתך. ואף עו"ס לא יכולה לחלוק על זה וגם אים תבכי זה בסדר גמור ולא מראה שום תגובה לא נורמלית. אז אמא לשני ילדים מקסימים ובהחלט מה שאת מרגישה נורמלי. אני שולחת לך מיליוני חיבוקים ומתפללת שהפעם הזאת הם יחזרו הביתה לתמיד, ולעולם לעולם לא יפרידו אותכם שוב. שתדעי שכל מה שרשמת פשוט חנק אותי, וזה בהחלט מראה כמה את אישה ואמא מדהימה.
    אוהבת אותך מלא

  • וואו חצי שנה...
    אני כבר לא יודעת אם זה נורמלי לא לבכות ולא לצעוק....למה הם מחכים כל אנשי המקצוע?

    אני מאחלת לך שהסיוט הזה יגמר הכי מהר שאפשר
  • תודה על החיזוקים בנות...
    אהוד
    עידן
    אני :)
    יום נישואים

  • עדי


  • עדי
    אני לא ממש חושבת שאם תרשי לעצמך לבכות, ואפילו להתפרק - מישהו יחשוב ש"את לא בסדר".
    זוכרת מה אמר לך אחד הפסיכיאטרים לאורך הדרך? זה היה משהו כמו: "גם אם נקח את האשה הכי 'נורמלית' בעולם, ונקח ממנה את ילדיה (במיוחד באופן בו לקחו אותם ממך, לצערי זהו האופן השגור במקרים כאלו...) - היא תגיב בעצב, דיכאון, חרדה - ואפילו קיצוניים מאלו".
    כששמעתי שזה מה שהוא אמר לך - אמרתי לעצמי "תודה לאל שיש עוד אחד אנושי במערכת".
    עדי, אני חושבת שהתגובה שלך היא זאת הנורמלית. אני חושבת שאכן, יש מאפיינים של אבל שמאד מאד שייכים למצב. זהו לא אבל על מותם חו"ח, אבל בהחלט אבל על אובדנם מחייך למשך תקופה ממושכת.
    אני אולי מסתכנת, אבל בכל זאת חושבת שכן חשוב לומר זאת בריש גלי וללא פחד:
    שהפחד לא ינהל את חייך!
    הרשי לעצמך סוף סוף להרגיש!!!
  • היי עדידו'ש!






  • מסכימה עם כל מילה של הדסקה
    מייל:[email protected]
    מסנג'ר: [email protected]


מותר ואסור לאכול בהריון והנקה