אני לא יודעת מה עובר עלי.... - הריון ולידה

אני מתרגשת, מפחדת, מחכה,רוצה שיבוא, לא רוצה שיבוא, מבזבזת זמן, לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.

בשבת ישבתי ודיברתי עם אמא שלי ובעלי על הלידה. כמו שאתן יודעות הוא מפחד מכל דבר רפואי (כולל רופא שיניים, בדיקת דם, המילה "רחם" וכו') אבל- אני רוצה שהוא יהיה בלידה וגם הוא רוצה. אמא שלי קצת הכינה אותו, הסבירה לו מה הולך להיות- כמובן בלי להכנס למונחים רפואיים. השיחה איתה הרגיעה גם אותי. אני מרגישה מוכנה לזה. אני כבר לא פוחדת שהילד יפגע לנו בזוגיות. אני יודעת שיהיה בסדר.
נכון שהיום אני לא יכולה לעשות בייביסיטר ליותר מ10 שניות, אבל כשזה יהיה הילד שלי אני אוכל- נכון?
פתאום ההריון עבר. כ"כ מהר. אני בחודש תשיעי, בשבוע 37 וזה הולך לבוא. באמת לבוא.
אני כל היום בבית ואין לי כח לעשות דברים. אני פשוט על המחשב- באנטרנט רוב הזמן. זה מתחיל לשעמם. אבל כשאני הולכת ברחוב אני פוחדת- שאולי תהיה לי ירידת מים פתאום.... כל דבר נראה לי כמו התחלה של לידה.
אני מנצלת את הימים האלו לחבק את בעלי מלא, לס ק ס, פשוט להיות איתו. "לנצל את הרגעים האחרונים שלנו ביחד.
השינויים הגדולים שלנו בחיים באו בטווחים של 3 שנים... היינו חברים 3 שנים- ואז התחתנו, אנחנו נשואים 3 שנים- ועכשיו הולך להיות לנו ילד.
אני חייבת למצוא מה לעשות. הציפייה הזו משגעת אותי. אבל זהו. הכל כבר מוכן.

אני יודעת שאני נשמעת משוגעת ומבולבלת. אני פשוט לא יודעת מה עובר עלי.