עכשיו קראתי הכל, חייבת לומר שהדברים שוברי לב...

אני זוכרת אותך היטב, וגם זוכרת את הסיפור (מה ששיתפת כאן, כמובן) שלפני הגירושים.
מותק, בענייני רגש אני בדיעה שצריך לתת להם מקום - no matter what.
בטח אם הם שמחים ומלאי שחוק ותקווה - ועל אחת כמה וכמה אם הם עצובים, שבורים ומדכאים.
אין מה להתווכח עם רגשות.
משפט כמו: "אני לא
אמורה להרגיש כלום בנידון ואולי אפילו לשמוח בשבילו, כי גם לו מגיע להית מאושר (למרות כל מה שעברתי בגללו)"...
הוא משפט ששם אותך במקום של ויכוח - עם עצמך.
כל ויכוח כזה - הוא מקור לעוד עצב, לעוד שברון, לעוד מרמור.
ולמה לך? למה להעניש את עצמך כך? (הוא כבר עושה את זה מספיק טוב, אז את יכולה לוותר לעצמך על עבודת ההענשה העצמית...)
את לא
אמורה לומר לעצמך ש
את לא אמורה להרגיש כך או אחרת...
יש מקום לכל רגש - גם אם הוא נראה לך הכי "לא במקום" ואף הזוי...
השברון טבעי. גם הקנאה. גם העצב, הדכאון, הגעגועים למה שהיה (לדברים הטובים ו... כן כן! גם לפחות טובים! זוהי תקופה שנסגרת, ומותר וצריך להתאבל עליה. געגוע הוא חלק לגיטימי מאבל על מה שהיה ואיננו עוד...), הכעס עליו, הרגשת הנטישה, אי הבהירות לגבי העתיד, לגבי הזוגיות, לגבי דמות אב בחייה של שירז...
את רואה? אם לא חשבת על כמה דברים, הוספתי לך...
כי זה שם. רגשות הם הדרך הבטוחה (גם אם לא קלה...) לעבד מצב חדש בחיים.
קבלי אותם, הרשי לעצמך לקבל אותם.
... ואם בשלמה ארצי עסקינן, קבלי עוד אחד שלו, יפהפה, האהוב עלי באופן אישי, על האבסורד והנחמה שבאהבה:
אבסורד
שלמה ארצי
מילים: שלמה ארצי
לחן: שלמה ארצי
שתף
אומרים שלא רחוק מחדרה,
בין הים לבין החולות,
יש מקום שבו זורחת השמש,
בלילות.
רק אצלנו לא תמיד היא זורחת,
רק אצלנו משום מה אור חסום,
יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה,
איזה אבסורד.
מה לעשות, אני כבר לא יודע,
אולי יש איזה סוד,
שיודעים רק מעטים.
אה... כמו אדיוט,
אני רץ תמיד אחריה,
ואומר לה: "בואי, ותהיי איתי".
אומרים שעיתונים משקרים כי,
האמת נמצאת בינך לבינך,
ולאן שלא תיסע אתה לוקח רק,
את עצמך.
אצל שנינו פתאום מתפתחת,
אהב עם כאב והיסוס,
יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה,
איזה אבסורד.
מה לעשות, אני כבר לא יודע,
אולי יש איזה סוד,
שיודעים רק מעטים.
אה... כמו אדיוט,
אני רץ תמיד אחריה,
ואומר לה: "בואי, ותהיי איתי".
ואומרים, מה לא אומרים על חיינו,
שהם קצרים וחסרי כל ביסוס,
שאנחנו רק קרבים אל מותנו,
איזה אבסורד.
ומוזר איך בין שמש זורחת,
לשמש שוקעת בים,
לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה,
של בני האדם.
מה לעשות, אני כבר לא יודע,
אולי יש איזה סוד,
שיודעים רק מעטים.
אה... כמו אדיוט,
אני רץ תמיד אחריה,
ואומר לה: "בואי, ותהיי איתי".

שרון.