עיתוי להכניס למעון/משפחתון.. - הריון ולידה

להכניס מאוחר?

את הגדולה שמתי בגנון בגיל שנה וחודשיים, והקטנה עדיין איתי, אני לא יודעת איזה שד זה מרגיש לך, אבל לי זה כייף, אני לא חושבת שבגיל הזה אני יכולה להיפרד ממנה לכל כך הרבה שעות, חשבתי להכניס בספטמבר (היא תהיה בת עשרה חודשים)

תלוי מה מתאים ומרגיש לך.

בהצלחה

שקד נכנס בפעם הראשונה למסגרת בגיל שנה ו-9 חודשים.
תעשי מה שמרגיש לך נכון
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

העיתוי להכניס למסגרת מחוץ לבית הוא העיתוי המתאים לך!

אני הכנסתי אותה למסגרת בגיל 8 חודשים
אם מתאפשר לך לקחת מטפלת נניח עד ספטמבר, ואז להכניס למשפחתון, אולי זה יכול לפתור לך את הבעיה עם העבודה (וגם הילד יהיה בטיפול 1 על 1 למשך כמה חודשים)

את נועם אני מכניסה בתחילת השנה והוא יהיה שנה ו-4 בע"ה

רק את יכולה לענות על השאלה הזו ,אם את מוכנה או לא
אני לדוגמא הכנסתי את הגדול בגיל שנה ושבע
ובספטמבר בע"ה אני מכניסה את השני והוא יהיה בן עשרה חודשיים

איזה חמודות אתן..:-)
פשוט אני קצת הרגשתי מפוספסת כי מצאתי עבודה שנראית לי סבבה ביותר ונוחה ביותר. העיתוי לא מתאים כרגע לעבודה.. לא כל יום נולד ילד..:-) זה ילד ראשון שלי.
תכננתי בכל אופן להשאר לפחות חצי שנה בבית מיום הלידה..
רק הפחד שלי שאני אהיה מתוסכלת כמו שבד"כ אומרים... שאם נשארים יותר מדי זמן בבית זה יכול לגרום לריבים עם הבעל וכל מני.. ונמאס לי שאומרים את זה.
מצד שני יש את עניין ההכנסה החסרה, יש המון הוצאות.
שלא תבינו לא נכון אני מאוד אוהבת לגדל את בני ובעלי מצידו שאשאר בבית עוד לגדל את הילד זה לא שאנחנו רעבים ללחם... סתם הרגשתי פספוס כאילו שלא אמצא עבודה כזו נוחה בעתיד.

ומטפלת כרגע לא בא בחשבון.. אני מפחדת
הסכמתי לצאת לחפש עבודה רק בתנאי שהמשפחה שלי תשמור אבל לא בנאדם זר.
אם לא מסתדר שמשפחתי תשמור אז לא חוזרת לעבוד בינתיים.

את הגדול הכנסתי כשהיה בן5.5 וחודשים זו היתה טעות איומה מבחינתי
את הקטן אני מקווה להחזיק עד גיל שנה איתי
אבללללללל וזה אבל גדול, יש כאן שיקולים כלכליים, מקצועיים וכו ולכן חשוב שתהיי שלמה עם איזה החלטה שאת לוקחת

אצלי המישור-הריגשי,החוסן-הריגשי הכי חשוב וזה מה שמנחה אותי..

אהיה עם נעמה עד גיל שנה-וחצי,עד ספט'-הקרוב בע"ה.

אני אישית מאוד נהנית מכל-רגע וככל שעובר הזמן זה נעשה רק קל יותר ויותר,היום אני מבינה את זה...פשוט הייתי באופוריה בהתחלה,שלא קלטתי עד כמה היה לי קשה...היום אני מבינה שזה היה אתגר אחד גדול..ואני גאה בעצמי,שהצלחתי לבסס לנעמה:
*שיגרת-יום בדרכי-נועם (ולא בבכי,כמו שיכול לקרות אצל מטפלות-מסויימות),
*התפתחות-מוטורית (היא רק במרחבים ובטבע כל-יום,לא-קשורה אצל מטפלת וזה היה הפחד שלי).
*תיווך-חברתי עם ילדים-אחרים,במישחקים וכו'...
*משחקים/קריאה/שירים וכו'.
*אכילה בסבלנות (היא עדיין לא-הכי אכלנית).
*ריגשית: אוירה-חיובית לשם הקניית מזג-נעים: חיוכים/צחוקים..מאוד חשוב לי!
חברה שלי טוענת,שאין קיצורי-דרך בשנה-הראשונה לגידול-התינוק.

במישור-הכלכלי,זה לא-מהווה שיקול,כי התארגנו כמה אמהות,שנישארו בבית ואנחנו ניפגשות בפארק בכל-בוקר ואנחנו כל-הזמן מחליפות-ציוד ביננו,כך שאין ממש הוצאות..(מתנות שקיבלנו והן לא-שימושיות,ציוד קנוי עוד באריזה,שלא מתאים וכו').
ויש לי כמובן ציוד מהמשפחה+חברות.

היום חזרתי מבארטר,אצל חברה,שחזרה לעבוד והבית שלה מבולגןןןן והיא מעיפה אליי מלא בגדים/צעצועים...אז נכון,בעלי שמר על נעמה ואני הלכתי לעבוד, אבל גם כך הוא עוזר לי איתה בסופש"ים.

במישור-המיקצועי, מודה שאם היתה לי את הצעת-חיי,הייתי שוקלת בחיוב לחזור לעבוד...אני פשוט עדיין לא-ממש מחפשת...ולכן,לא הייתי בשום דילמה שכזאת...

ייתכן,שאם הייתי במקומך,אולי כן הייתי שוקלת לצאת לעבודה הזאת,כי צריך המון סבלנותתתתתתת,כדי להישאר המטפלת של התינוק בבית..עד שהבעל חוזר מהעבודה...אצלי זה לרוב 12 שעות משמרת ויותר...

הי
שיקול כלכלי כמו שאת אומרת שאין לך הרבה הוצאות. כוונתי הייתה באי קבלת הכנסות כי כשאת לא עובדת את לא מרוויחה וכשאת עובדת אז חצי משכורת כמעט הולכת למעון. אני הסכמתי לחפש עבודה ולעבוד רק בתנאי שבמשפחה יטפלו ומכיוון שמשפחתי נסוגה אחורה אז אצטרך לדחות את הענין לאוגוסט ספטמבר למעון או משהו. העניין שאולי לא שווה לשים במעון בחודשים האלו כי זה חופשות וחגים.
יש פה עוד עניין, הבנתי שמקום עבודתי האחרון יפטר אותי אחרי 60 יום מיום חזרתי לעבודה באוגוסט ולכן או שאודיע על התפטרות ואולי אחתום אבטלה כי לא מתאים שאחרי שאמצא סידור לילד המעסיק יפטר אותי.
או שאחפש מקום אחר לקראת ספטמבר. יש המון מחשבות ושיקולים כשיש ילדים.:-) הראש לא מפסיק לעבוד
אני יכולה למצוא מטפלת אבל מטפלת בבית זה ים כסף את צריכה לשלם עליה גם זכויות ותנאים סוציאליים. וגם קצת מפחיד אותי מטפלות .אולי אלוהים רצה שלא אעבוד במקום הזה שמצאתי אולי זה באמת לא הזמן.

אני מבינה לליבך

תיראי,אני מודה,אני משקיעה המון-אנרגיות,כדי שההוצאות-הכלכליות יהיו פחותות..
אז נכון,אני לא-מרוויחה כסף (למרות,שמידי-פעם אני דווקא עושה שיעורים-פרטיים),

אבל הציוד שאני מקבלת,הוא זה שמאזן לי את האפשרות להישאר עדיין בבית.
אם הייתי חוזרת לעבוד,לא-היה לי זמן והייתי הולכת לקנות הכל,מודה.

אני פשוט משתדלת להיות יצירתית,כדי להכניס לבית "הכנסות" בצורת ציוד-שווה.

אני מעצבת צנצנות-זכוכית מנס-קפה וכו', עטופות כסט בצלופן.
חברות/משפחה מתלהבות לתת אותן כמתנה לגננות/סייעות/חברות/ בעבודה..והן נותנות לי ציוד-שווה בתמורה..(קיבלתי מיטה מדהימה וכו' וכו').

מה גם,שכעת,בשביל ל"הרוויח" בכבוד את ארגזי-הבגדים/צעצועים שחברה הביאה לי ולהרגיש טוב עם עצמי,אני עוזרת לה עם הבלאגן שלה בבית,לארגן,למיין,לסדר את הכל..ההקרבה מצידי,נוגעת לכך שאני מפנה לה כמה ימי ו' מרוכזים ובעלי מגבה אותי עם הטיפול בנעמה.

אגב, חלק מהבגדים,אני מוסרת לחברות/מישפחה וכל השאר לצדקה..

הגענו שנינו למסקנה,שאנחנו אוהבים לקבל בגדים-חדשים לגמרי,במקום ללכת לקנות בכל-פעם (מבחינתינו זה בזבוז-זמן כרגע,כשנעמה עדיין תינוקת..לכשתיגדל,ברור שאני אהנה ללכת איתה לשופינג..