אמהות ש"עוזבות" את ילדיהן כאקט חינוכי - הריון ולידה

לא כל הילדים אותו דבר... על כל אחד עובד משהו אחר.
היא יודעת שתחזרי לקחת אותה לכן היא לא באה, מצד שני להניח לידה בגילה להעלם מעינייך באמצע רחוב זו כמובן לא הדרך הנכונה.
גם לי יש אחת כזו בבית, אני הייתי ישר לוקחת אותה על הידיים ומציבה עובדה שזה מה יש וזהו או לוקחת טיולון וברגע שהיא לא מקשיבה מניחה אותה בתוכו ווקושרת.
היא מתקרבת לגיל שנתיים הנורא וכבר מאותת לך עליו

לגבי "לחזור הביתה כאקט חינוכי" אני מצטרפת להמלצה!!
זה משהו שצריך לתאם מראש עם כל הגורמים (נניח אם הולכים לסבתא, כדי שהיא לא תהרוס) ופשוט לקום וללכת.
זה כ"כ משפיע עליהם שזה לא יאמן

זה עובד אצלי לפחות
נראה לי שהיא פשוט יותר קטנה
אז היא עוד לא למדה לפחד
אלא מבסוטית מהקטע שאת מחפשת אותה
נראה לי יותר לכיוון של גיל 3 זה עובד
וגם פחות מסוכן

נראה לי שנתיים זה קצת גיל קטן בשביל זה הם עדין לא מודעים לזה שאת הולכת אז צריך ללכת איתך
אני חושבת שבגיל הזה להסביר ולהגיד לה איך להתנהג אם היא לא עומדת במה שאת מצפה ממנה לקחת אותה הבייתה

באמת על כל ילד עובדת שיטה אחרת..
ולאט לאט מזהים מה יותר מתאים לך ומה "עובד" על הילדה, ואיך מנצחים ויכוחי אגו..

לעזוב נגיד באמצע הגינה- אני לא עושה, גם לא באמצע הרחוב..
אני גם- מרימה והולכת! כי עכשיו הולכים..
קרה לי כמה פעמים שהם רצו על הידיים ובאמת לא יכולתי, כאב לי הגב והם כבר גדולים.. אז הלכתי, ורק כש"נעלמתי" (התחבאתי מאחורי שיח..) הם רדפו אחריי..
רק כשזה נגע להם בנקודת הפחד והם ראו שאני רצינית, אז הם החליטו לקום ולרדוף אחריי..

העונש לעלות הביתה באמת מעולה, אבל לרוב- לא פייר כלפי אחים אחרים!! (כשיש..)

בקיצור- עד שמוצאים את הדרך, מנסים כמה פעמים..
ואז הם עוברים לקריז אחר וצריך לנסות פתרונות אחרים..
כאלו הם החיים..

היא עדיין קטנה לזה לפני דעתי ,בגיל הזה אני הייתי נותנת יד לליאבי ולפעמים שהוא לא הלך הייתי מרימה אותו