סיפור הלידה שלי! - הריון ולידה

אז ככה...

ההריון שלי התחיל מצוין, עד שבאמצע שבוע 28 התחילו צירים מוקדמים והייתה מחיקה של 40%. אושפזתי בבי"ח למשך יומיים והמצב הסתדר.
לאחר כמה ימי מנוחה, חזרתי לעבודה ולאחר שבועיים, שוב התחילו צירים... הפעם הרופא הורה לי להישאר בבית עד סוף שבוע 36. בשלב הזה התגלתה בעיה נוספת - העוברית לא גדלה ברחם כמו שצריך... התחלנו מעקב צמיחה שהראה פערים הולכים וגדלים... לקראת סוף שבוע 36 התבשרתי גם שהעוברית עדיין במצג עכוז ושרוב הסיכויים שאצטרך ללדת בניתוח קיסרי. אבל הייתי אופטימית, ולא קבעתי עדיין תור לניתוח.

ואז...

ב-13.5 (שבועיים ויומיים לפני התל"מ), בדרך לארוחת ערב במסעדה, כשאנחנו במרחק נגיעה מהמסעדה, ירדו המים! בחיים לא הייתי חושבת שככה תתחיל אצלי הלידה. לא היה שום סימן מוקדם - לא צירים, לא ירידת פקק רירי, פשוט כלום.
מייד נסענו לבי"ח, שם כבר התחילו צירים סדירים (כל 3 דקות) ופתיחה מתקדמת. בגלל שהעוברית הייתה במצג עכוז ובגלל קצב התקדמות הלידה העלו אותי לניתוח דחוף (בהרדמה מקומית, תודה לאל!), כך שבתוך כשעתיים מהרגע שדרכתי בבי"ח יצאה לעולם בתי הבכורה! הקטנה נולדה במשקל של כמעט 2.5 ק"ג ונראתה כל כך קטנה ושברירית...

הניתוח עבר מהר, אבל לא יצא לי לראות את הקטנה ליותר מ-10 שניות. רק לאחר כ-7 שעות יצא לי לראות אותה ל-10 דקות, מבלי שהייתי מסוגלת להרים אותה. אחרי הירידה הראשונה מהמיטה - שהייתה מלווה בכאבים בלתי נסבלים - ניסיתי ללכת אל הקטנה כמה שיותר וניסיתי להניק אותה, מה שהסתבר כמשימה מאוד מאוד קשה (זה תמיד נראה כל כך טבעי ופשוט!).

לאחר 3 ימים שוחררנו הביתה, ואז התחילו החיים האמיתיים. הם לא קלים, אני מודה, אבל אני נהנית מכל רגע. אני פשוט מאוהבת בקטנה, ובעלי בכלל משוגע עליה!
לאט לאט הצלחתי להשתלט על נושא ההנקה, והיום - בגיל 23 יום - הקטנה חצתה את סף ה-3 ק"ג. ההורים לא יודעים את נפשם מרוב אושר!

זהו בינתיים.

אני רוצה להודות לכן על התמיכה במהלך ההיריון, על המענה לשאלות הלעתים מטופשות שלי ועל ההזדמנות לפרוק מטענים. אני אמשיך להיות פה, אבל הפעם תחת טייטל חדש "אמא" (וואו! אני עדיין לא קולטת!).

מאחלת לכל המנסות להיקלט המון הצלחה, לכל ההריוניות - המשך היריון תקין ולידה קלה, ולכל האמהות - רק נחת מהילדים.

נשתמע

נ.ב.
אני ממש מתגעגעת לתחושה של "להיות בהיריון" - מכירות את זה?