הסיפור שלי - הריון ולידה

אז הינה מצאתי את הזמן שבו אני מוצפת בהתרגשות עצומה ומתחילה לעקל שדרך חדשה עומדת בפניי

אז הינה הסיפור שלי

בשבוע 34להריון יום ראשון אני הולכת בבוקר לבקר ולטפל
באמא
כשיצאתי ממנה בסיבבות השעה 2 הרגשתי משהו רטוב בתחתון
ידעתי שאין מצב שאני לא שולטת בשתתן שלי
מיד הרמתי פון לסיון ( לולי שבלולי)
לאחר שיחה קצרה הוחלט שאסע למיוו
הרמתי פון לבעלי וכך היה
נסענו למיון ראו מחיקה ולא פתיחה ראו צירים הולכים ובאים
שאגב לא הרגשתי כלום אולי כאב בקטנה
שם הוחלט לאשפז אותי בהריון בסיכון
המחלקה הכי מדכא שיכול להיות יש שם בנות שמאושפזות שם
גם חודשיים ממש שכחו מזה בית
ביום חמישי דרשתי להשתחרר בכל תוקף
למרות שהמוניטור הראה צירים אך ללא שום התפתחות
התעקשו שלא ואני התעקשתי על כך שכן
בסוף הוחלט שאם אני הולכת הבית
בשניה שאני חוזרת הם לא לוקחים שום סיכון ולא עושים שום מעקב
ולא מחכים דקה נוספת מכניסים אותי לניתוח
וכך היה יום חמישי חזרתי הבית
ובשבת 7/5 בעלי התעקש שאנחנו חייבים לחזוור
הוא פשוט הרגיש שאנחנו חייבים ללכת
וכך עשינו
ב5 וחצי היינו שם
נכנסתי לניתוח בהרדמה מלאה
וב 5:43
יצא הפונפון
וב5:44
יצאה הפונפונה
כמובן שלא זכיתי להרגיש צירים אמיתים פתיחה וכו׳
12 שעות אחרי הניתוח חזרתי לתפקד ממש כרגיל
היינובפגייה שבועיים לא היו קלים במיוחד
הייתי נוסעת בבוקר וחוזרת בלילה היו ימים שהייתי ישמה במסדרונות בית החולים
ובסוף השתחררנו במשקל של 2.100 ו2.70
והיום בשעה טובה
אחרי שבועיים בבית
הכנסנו את בננו בברית מילה
הוא התנהג כמו גיבור גדול
לא בכה כמובן שאחותו הרגישה את כאבו ובכתה בשבילו
הקדוש ברוך העניק לנו מתנה נפלאה
את הנסיך והנסיכה הכי מדהימים בעולם
ששמם בישראל הוא
שון. ( יהודה)
קים. ( נועה)



"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"