בעקבות תגובה שכתבתי קודם - סקר :) - הריון ולידה

אני מאוד אוהבת ילדים
תמיד אהבתי ילדים
למה לא יודעת אבל אני עובדת עם ילדים מגיל 16
ויש לי 2 אחיות קטנות ממני ב 9 ו 11 שנים ואני תמיד עשיתי ביביסיטר גם לאחיות שלי וגם לכל הילדים הקטנים בשכונה
אז בקיצור אני ממש לא יודעת למה אבל אני פשוט אוהבת ילדים ומחכה שכבר יהיו לי ילדים משלי

גם אני מטורפת על ילדים הם כאלה מתוקיםםם אפילו כמעט פתחתי פעוטון ובתור ילדה ההייתי הביביסיטר של כול הילדים במישפחה יש ביננו משיכה חברותית כמו קסם.....
קשה להסביר

פאני, אני בדיוק כמוך...
נראה לי שאני אוהבת ילדים, הם חמודים וכזה, אבל ברגע שהם בוכים או נודניקים או עייפים, או שצריך להחליף להם או מלוכלכים... אני מזדכה עליהם... מחזירה אותם להורים להמשך טיפול...

אני כאילו מאבדת סבלנות מאוד מהר גם כשהם שקטים ורגועים...

אבללל... פה מגיע "אבל" גדול...
אני בטוחה שעם הילד שלי זה יהיה אחרת...

קרן ברור שיהיה אחרת!!!

חוץ ממך, מי יטפל לך בילד???

חחחח אני גם!!!! עד שלא נולדה הבת שלי גם אני לא הייתי חולה על ילדים אבלללללללללללל כשהבת שלי נולדה אין דבר שיותר ממלא אותי ממנה... לא משנה אם היא בוכה צועקת משלשלת וכוווווווו

אז ככה

כשעשיתי בייביסטר לילדים אחרים מאוד אהבתי אותם אבל זה היה בעיקר עבודה
בשביל דמי כיס .
כשגדלתי בסביבות תחילת שנות ה20 לא ממש התחברתי ובטוח לא לפתוח פעוטון וכו..
הייתי עדה לחברות שהתחתנו מהר וילדו ותסלוח לי אבל "נתקעו" עם הילדים בזמן
שאני והחבורה שלנו כייפנו והיינו בחו"ל ...
עם השנים שהכרתי את בעלי ראיתי שזה מאוד מאוד רחוק ממני ואמרתי לעצמי
"מתאים לי להיות אימא בגיל 30 " או לחילופין עד שאסיים את הלימודים .

היום כשאני בת 27 ורואה את האושר של החברות שלי מהילדים שלהן
וחזרתי מידי פעם לבייביסיטר
התחברתי שוב ואני ממש חושבת שאתמודד איתם מצוין

לאהוב כל ילד אני לא אוהבת

אבל אני בטוחה שאת שלי בע"ה אוהב עד אין קץץץץ
בעזרת ה' נעשה ונצליח !!!

אצלי זה קצת אחרת....
תמיד אהבתי ילדים ותמיד תכננתי לעצמי משפחה גדולה
את הנסיכים שלי אני אוהבת אהבה אינסופית זה ברור, אבל....מאז שהם נולדו אני לא יכולה להסתכל אפילו על ילדים של אחרים, שלא לדבר על זרים מוחלטים
תסלחו לי אבל נהיה לי גועל מהם.... לא יכולה להחזיק אותם
וזה משהו שפתחתי רק אחרי שהבכור שלי נולד, עד אז אפילו הייתי גננת!!!!!
אחרי שהוא נולד עבדתי עוד שנה בתור גננת ואז הבנתי שזה פשוט לא מתאים לי יותר ועזבתי

אצלי זה בערך כמו אצל תותיי
בתור ילדה ממש האבתי ילדים במיוחד תינוקות עד גיל 3 ככה שהם עדיין מתוקים כאלה לאכול אותם וגם אני הייתי עושה ביביסיטר לכול המשפחה ולכול הגילאים

ובערך בגיל 18 התחלתי קצת לאבד את הסבלנות אם ילדים ברגע שהם בוכים נודניקים מפונקים או אייפים עדיין אהבתי תינוקות (עד גיל 3 לא יותר) חייכניים אני ממש אוהבת את הצחוק שלהם הם תמיד גורמים לי לצחוק

אבל איך שהם מתחילים לבכות מחזירה אותם יש לאמא שלהם אפילו שאחי הקטן נולד שהייתי כבת 20 (שאגב לפניו אני הייתי הקטנה במשפחה) ממש האבתי אותי הייתי כמו אמא בשבילו עד לרגע שהיה ניחנס להסתריית בכי מהתינוקות המפחידים שהם בוכים נהיה להם פרצוף אדום ככול ישר חזרה לאמא המקורית חחחחחחחחח

אני מקווה שאם שלי זה יהיה אחרת
לילי

אני מאוד אוהבת ילדים, תמיד אהבתי... אני גם עובדת איתם, אז אני יודעת שהם יכולים להיות מרגיזים ביותר, אבל סה"כ ילדים זה שמחה וזה מחזיר אותנו לתמימות ולילדות.....

אוהבת מאוד ילדים, האמת שפעם זה לא היה ככה היום יותר ויותר (הכל עד לחיתולים )
כנראה שעם הגיל באה הבגרות וכמובן הרצון העז לילד משלך.

וכמובן חג שמח וטעים לכולן

אני שמחה שאני לא עוף מוזר שלא מתחברת לילדים והכל זאת מנסה להביא אחד לעולם...

חח ח פאני, את הורסת.. ח חח
ברור שאת לא עוף מוזר...

את תהיי אמא מדהימה! אני בטוחה בזה

מצטרפת לסקר

ברור שאני אוהבת ילדים, הכי שהם מלוכלכים בשוקולד , גבינה , מתחילים לדבר ולהמציא שפה חדשה משלהם,......
Live your life

עכשיו או לפני כמה שנים?

אם היית שואלת אותי לפני 4-5 שנים הייתי אומרת לך ששונאת ואין סיכוי שאי פעם אני אביא אחד. שנאתי כל כך את הבכי, הטרטור סביבם וכו'.

אז... אני בדרך לשני כרגע