רבתי עם בעלי ברמות הבוקר... - הריון ולידה

שרון ורבקה- תודה מקרב לב

יש לחומתך וחמך השפעה על בעלך??
אולי תבי עם חמותך תסבירי לה שאת לא מסוגלת יותר..אולי הפילו תבכי לה...שתראה שאת על הקצה..ואם באמת חשוב לה הקשר שלכם ושתהיו ביחד היא תדבר איתו... אולי דרכה הוא יבין..לפעמים שמישהו מחוץ נותן את הביקורת בן אדם רואה את זה באור שונה....בעיקר עם זה אימא..או אבא

אני מאד אוהבת את ההורים שלו, באמת
אבל בקטע זוגי הם הכי פרימיטיביים שיש-
למרות שהם תמיד מנסים לצדד בי
היא תגיד לי לקבל הכל
שהוא בתקופה קשה עכשיו (מאז ומתמיד המשפט הזה נאמר)
שאולי הוא בלחץ
להבין אותו
לתמוך בו
ושבכל מקרה- היא תדבר איתו...
ואז היא תדבר כמה מילים וחצי,
וכשהיא מדברת איתו זה גם כן- הכי עדין הכי מתנצל בבכלל שהיא התחילה לדבר הכי לא עומדת על שלה....
והוא יגיד לה "בסדר בסדר" ובזה יגמר הסיפור...

כבר הייתי בסרט הזה..

ברור מותק...
זו הכוונה
ותאמיני לי, התגובות שלי הן לא מהרצון לשלול את ההצעות, אלא באמת להראות לכן שהכל נוסה כבר בעבר, ולא עבד...
זה לא אומר שאני לא אנסה שוב, או אולי אנסה לעשות איזה קומבינציה משלל העצות המדהימות שקיבלתי כאן, אבל נדרשת כאן מחשבה נוספת לפני הפעולה...

אז עכשיו אני פורשת לחשוב...

ברור - הרי הכל בא מהחינוך בבית ואיך שהוא ראה את ההורים שלו גם הוא מתנהג. כמובן שלא כל הגברים ככה וברוך השם שלא....

אני בעד לעשות לו שיחה רצינית ולשמוע אותו!!!!
פשוט להתחיל ב...
"רציתי לדבר איתך על כמה דברים,
אבל אני רוצה בלהתחיל דווקא בלשמוע אותך....
הייתי רוצה לדעת אם אתה מרוצה מהזוגיות שלנו ומהמשפחה שלנו...
ואת הדברים שמפריעים לך בתקופה האחרונה שגורמים לך להתנהג אלי לא יפה..."
תסבירי שאת באמת רוצה לשמוע....
ותקשיבי לו...
אולי גם לו יושבים דברים על הלב....שמעצבנים אותו והוא לא מצליח להסביר לך אותם, או שפשוט לא ניתן לו צאנס...

אני לא מנסה להצדיק את ההתנהגות שלו, אני רק חושבת שלפעמים כשנותנים לצד הכועס לדבר ולפרוק את מה שעל ליבו...
זה עוזר....

לפי הדברים שהוא יגיד...תמשיכי את השיחה משם...
תגיבי רק למה שהוא אומר....
אל תתחילי לשלוף לו את כל האשמות בגללן את כועסת עליו...
תני לו להוביל את השיחה ותנסי לפתור את הבעיות שמפריעות לו קודם...
כשהוא ירגיש שעושים למענו - אני בטוחה שלא יתנהג ככה....
תיהי חכמה,
שולחת לך חיבוק גדול מרחוק
"הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

הי מתוקה, ליבי ממש יוצא אלייך, ואני עם דמעות בעיניים בשבילך.
אני מקוה שאני לא מתערבת יותר מדי. אבל אני לא בעד משחקי כוחות בין בני זוג. זה לא בוגר, אבל מצד שני, זה לא נראה כאילו הוא מקשיב למשהו..... - משהו חייב להעשות.
אני חושבת שבעיה העמוקה היא (ושוב סליחה על ההתערבות, ואולי אני גם לא כל כך קולעת, אבל אנסה בכל זאת....) שהוא פשוט לא רואה אותך, את חיה את הזוגיות הזו לבד, אם לא אכפת לו שאתם לא מדברים ורק לך זה מפריע, אז מתוקה, את בקשר הזה לבד. (סליחה על השאלה השטחית, אבל:) הוא עושה משהו בבית? מכין אוכל? כביסה? משחק או משכיב את הילדים? מי אומר את המילה הקובעת לילדים? האם הוא סותר דברים שאת אומרת להם? האם בכל ריב קטן של הקטנים, או בעיה, הוא שולח אותם אלייך? אתם יוצאים קצת בלי הילדים, אפילו לטיול על ספסל בגינה? זה נשמע שטחי, אבל חלוקת המשימות בבית מעידה על שיתוף ועבודת צוות, על זה שאתם בעסק הזה ביחד.... אם התשובות שלך מעידות על זה ששוב אתם לבד בעסק. מה שאני הייתי עושה, זה הייתי לוקחת יום של עיבוד הדברים וסוג של השלמה (כי להתמיד בדרך זה קשה, ואני אסביר:) הייתי אומרת לו בנחת, לא בכעס או בעצבים ברגע שהוא מקשיב יחסית, שאלו המסקנות שהגעתי אליהם, שאני נמצאת בבית \ בגידול הילדים \ בזוגיות \ וב______ \ ובהריון הזה לבד (תשלימי את המצבים לפי ראות עינייך....) אני לא מתכוונת להמשיך ככה. ומהיום המצב הולך להשתנות. (אם יש לו רמת קשב וריכוז נמוכה, עדיף לעשות את זה קצר וקולע, מבלי לענות על שאלות. את חזקה ובעיקר שותקת) ואז עושה את הדברים שאת צריכה בשבילך ומוציאה אותו מהמשוואה. כלומר: אם אתה לא חלק מהבית הזה, אז את קונה בסופר את הדברים שאת והילדים צריכים, את הדברים שהוא רוצה שיקנה לבד, כביסות שיסתדר בעצמו, אוכל שיבשל בעצמו. הילדים בטיפולך וככה הם נשארים, את רוצה לצאת עם חברה קצת לנח ולדבר, לעשות משהו טוב שבשבילך (וכדאי) תשאירי את הילדים אצל ההורים שלך, (הרי הוא לא לוקח חלק וזמן עם הילדים, אז הוא גם לא יישאר איתם,) או תקחי בייביסיטר, אבל לא בהפתעה, תשאירי פתק: "יצאתי לזמן איכות עם חברה, הילדים אצל ההורים שלי\ תמי הבייביסיטר תשאר עד 11... לדעתי הבייביסיטר פוגע יותר, כי זה אומר שהיא בבית איתו והוא לא יכול להשגיח עליהם...) זה אומר שאת לא נעלמת עם הילדים או עושה הפגנות אלא פועלת בדרך שלו. שבתות תעשי עם הילדים אצל ההורים, או תקחי אותם ותהני איתם. קחי אותם לגימבורי, סתם פיקניק בגינה, שיהיה להם כיף, ובעיקר כיף בלעדיו..... תראי לו מצד אחד, שאת יכולה להסתדר במשפחה הזו לבד (הרי הוא בכל מקרה לא עוזר....) את יכולה להסתדר עם כל מטלות הבית (כי (אולי) גם בזה הוא לא חלק, אבל הוא זה שלא יכול להסתדר בלי תחתונים נקיים ..... וגם זמן איכות שלך את מוצאת עם חברה קרובה ולא איתו. כי הוא לא חלק. ובאופן כללי, תנהגי כאילו הוא לא שם. (כי באופן מהותי הוא לא שם!!!) ובעיקר את צריכה להיות שמחה וחזקה, בנוכחותו ובשבילך והילדים.
ונשמע ממך שהפתרון היחיד הוא ללכת לכל אחד לדרכו. כי נמאס לך. אז לפני צעד הזה, תסתכלי על זה ככה: באופן מהותי אתם לא ביחד, אז עכשיו את גם לוקחת כמה צעדים אחורה מהקשר, וכמו שהוא הפסיק לדאוג לך ולהתחשב ברגשות שלך, ככה גם את עושה. רק שינוי אחד, את לא נותנת לו לפגוע בך, לגרום לך לבכות או להרוס לך את המצב רוח. את לא משנה משהו מהותי בקשר, אלא כמו שהוא מתייחס אליך ואל הקשר את נותנת לזה ביטוי במציאות. ואז זה אידיקציה טובה, לראות האם זה מפריע לו שאת שמחה ובלעדיו!!! את חזרה ובלעדיו!!!
ואז 2 אופציות:
1: או שהוא יבין שלך טוב, שהוא לא יכול "לגעת" בך ולהוציא אותך מהכלים, ולגרום לך לבכות (יש גברים שזה גורם להם תחושה של כח, וזה לדעתי סוג של אלימות...) והוא לא יכול להסתדר בלעדייך. ואז אם הוא יחליט לבוא ולדבר, אז תדברו על מה מה שאת מרגישה, (ולא על מה שהיה) ועל דברים שאת רוצה שיהיה חלק, ביחס וכו'.... (וגם על ציפיות שלו מהקשר - יש שני צדדים.... הוא רוצה לקחת חלק, הרי הוא בא לדבר....)
2: האופציה הפחות שמחה - שהוא ימשיך בדרך שלו. ואז את צריכה להחליט כמה זמן את נותנת למצב הזה להמשך (חודשיים? שלושה???). הרי המצב הזה אומר בעצם שלא אכפת לו ממך, מהילדים ומהזוגיות.... ואז הייתי חושבת שאם זה המצב, אז אולי הגיע הזמן לקבל החלטה יותר משמעותית לגבי הקשר.

אני מקוה שלא חפרתי לך יותר מדי. פשוט ראיתי בכאבך, ולא יכולתי שלא להגיב.
סיכום:
- את מתנהגת כמו שהקשר נראה באופן מהותי.
- את דואגת לעצמך, כמו שהוא ומתחשב רק בעצמו.
- את לא כועסת או מתעצבנת עליו, הכל נעשה בנחת.
- את אומרת מידע בלבד. אבל לא משתפת במחשבות או רגשות. ("אני יוצאת עם חברה הילדים אצל ההורים שלי", ולא "אני צריכה להתאוורר ממך ואתה לא יכול לשמור על הילדים אז....." הוא שואל למה? "כי ככה החלטתי!" אני לרגע ממשיכה את השיחה: "את לא מחליטה לבד בבית הזה!!!" "אמרתי לך אני בקשר הזה לבד, כשתחליט שאתה רוצה להיות חלק מהזוגיות ומהמשפחה הזו, אני כאן כדי להקשיב") - ככב את גם נותנת לו אופציה לחשוב על איך שהוא נתנהג ולהשתנות.
- את חזקה בשבילך ובשביל הילדים (תבכי ותפרקי כשהוא לא רואה).
- תמצאי את השמחה בילדים החמודים שלך. ובחיים החדשים שבתוכך.
- תקציבי זמן מראש כמה זמן זה ימשך. ומתי מקבלים החלטה אם דברים לא משתנים.

ניסיתי למצוא פתרון קצת שונה, אבל לא פתרון שנלחם. הוא לא האוייב, וזו לא מלחמה. אלא רק דרך מעשית להראות לו איפה מבחינתך - הקשר הזה נמצא היום.
שוב סליחה על האורך והחפירות. פשוט ממש נגעתי בי שלא יכולתי לא לכתוב....
אני מקוה שהייתי מובנת.
שריבונו של עולם יתן לך את הכוחות הנפשיים להתמודד עם המשבר הזה. ולצאת ממנו הכי טוב שיכול להיות לך, לבעלך וילדים.
מי שנותן שכינה בין איש לאישתו, הוא גם מי שישיב להם שכינה זו ויחבר אותם מחדש. אוהבים יותר, וחזקים יותר.

רק טוב.

אולי באמת לפני הפתרון שלי הייתי מציעה את הפתרון של אשכולית. זה מעיד על שיתוף ועל זה את באמת רואה אותו כשותף.... אם הוא לא בעניין, אז הייתי הולכת על ההצעה היותר חריפה שלי....


בהצלחה.
ואשמח לעדכונים.
רעות