יעליאור.... - הריון ולידה

היי,

קודם כל, אני מאד מעריכה את זה שאת שואלת לשלומי...
המצב לצערי אותו הדבר..
היום בבוקר הוא קם והשחיל לי כמה משפטים "רגועים" בעניין הילדים, וזה כביכול הרמז שלי שהוא "מנסה"... האמת שזה כבר מעורר בי בחילה, כי לא בא לי על כל הניסיונות האלו של ה"בדרך אגב", שבסוף מתנפצים לי בפרצוף... אנחנו חייבים טיפול, אחרת זה לא ילך.. אני הגעתי למצב איתו שייחלתי לא להגיע אליו.. נהייתי כבר אטומה רגשית, כל דבר שהוא עושה כבר מעצבן אותי או מזכיר לי איך הוא פגע בי בעבר, אני מרגישה שהוא סתם זר עבורי, שהלא אינטימיות אין בינינו, והידיד הכי רחוק שלי יותר קרוב אלי ממנו בנקודת זמן הנוכחית...
אבל- כדי לא להיות זו שמחרבת- עניתי לי בחצי חיוך מזוייף וכל אחד הלך לדרכו..
לא יודעת מה יהיה
אני מרגישה זוועה, זאת האמת, אבל כבר אין לי פנים להתבכיין כאן יותר, תאמיני לי שאם הייתי עושה זאת הייתי פותחת עוד 200 שירשורים..
אני ממש מרגישה שאני רוצה משהו אחר בחיים שלי, משהו טוב, אבל אין לי את האומץ לעשות את מה שלצערי אני חייבת לעשות.. עדיין לא..

יעלי - את יכולה "להתבכיין" פה גם על פני 200000000 הודעות.... אנחנו פה במיוחד בשביל זה.....
ואם את יום אחד לא תעשי את הצעד ותאזרי את האומץ מי שבסוף יסבול מזה יהיו הילדים....

אני יודעת, ורק בשבילם אני רוצה כבר לפתור את העניין- לכאן או לכאן.
זה יגיע, ככה אני.
בקטעים כאלו אני מעיזה רק כשבאמת כלו כל הקיצים ואני מרגישה שאין סיכוי שאתחרט על המעשה שאני עושה.

ואת חושבת שעדיין יש סיכוי לפתור את הבעיות? כי אם כן אני תומכת. ואם לא אז אני אשמח לעזור לך

קלוש. אבל יש. קלוש ביותררר.
אם לא הייתי מרגישה שהוא נמצא שם,
היו מחכים לו כבר מזמן מסמכים על השולחן...
פשוט ככל שעובר הזמן ככה הוא נהיה יותר קטן,
כיום הוא מזערי,
ורק כשיעלם לחלוטין- ואז אדע שאין סיכוי שאתחרט על מעשיי- אעשה את הצעד..

מותק,
בזמן האחרון אני קוראת על כ"כ הרבה מריבות בין בני זוג, בפורום..
חלקן תהומיות ונוראיות וחלקן יומיומיות..
זה עצוב לי ממש!!! גם המריבות היומיומיות האלה, לא אמורות לקרות!!
ורציתי לכתוב לך את דעתי, את לא חייבת לקרוא אותה בכלל אם לא בא לך!

ברור שגם אני לפעמים רבה עם בעלי, אבל לא בתדירות הזו.
אני חושבת שהמשפט- אני רוצה משהו אחר, משהו יותר טוב זה מה שמוביל אותך כרגע,
ואולי זו שגיאה.
אני לא אומרת שכל הגברים אותו דבר, אבל מה לעשות...
פרידה זה לא עסק קל, ובכלל בכלל לא בטוח שתמצאי מישהו שיהיה יותר טוב!
וגם לא בטוח שהמישהו הזה שייראה לך הבנאדם הכי טוב עולם, ייראה כך גם אחרי 4 שנות נישואין (כמה אתם נשואים?!)
עם ילדים והריון, ובית, ופרנסה ודאגות וריבים יומיומיים...
אני חושבת שכל החכמה היא להחזיק במה שיש ולתחזק את מה שיש, לא את מה שאין!
די, תפסיקי לחלום על בן הזוג החלומי שקם כל בוקר עם חיוך ומפרגן בלי סוף, ועוזר בלי סוף..
תנסו לתחזק את מה שיש..
תלכו לטיפול, תשנו את זוית הראייה על החיים ואחד על השני.
אני חושבת שהראייה הזו שהקשר נתון לפירוק בכלל- משנה את זוית הראייה שלנו לכיוון שלילי מאוד!
וזה מה שפותח פתח לגירושין המתרבים בימינו..

תחזיקו חזק במה שיש, תנקו פינות שלא נגעת בהם כי פחדתם/ הזנחתם/ טיטאתם מתחת לשטיח.
דברו על הכל, ובעיקר על מה שאתם רוצים ומצפים אחד מהשני..
זה לא חוכמה לסיים שיחת נפש בכמה כל אחד מגעיל.
טפחו את הקשר האינטימי שלכם!! לא מסכימה עם זה שזה לא מה שמעניין אותו או אותך..

ואם צריך- תלכו לטיפול! מה הבושה??

הי מותק ,
אני לא מומחית לענייני זוגיות לכן עצות אני בטח לא אחלק, אבל חשוב שתיקחי בחשבון שאת בהריון ולעניין ההורמונלי יש תפקיד מכריע- אנחנו:
1. הרבה יותר רגישות
2. לא חושבות מהראש
3. בטוחות (ובצדק) שרק אנחנו חשובות
4. פועלות מתוך אינסטינקט
5. הכול נראה לנו יותר ממה שבאמת

הכי חשוב שתרגיעי את עצמך, תחשבי עליך על הדבר הנפלא שנמצא לך בבטן , תנשמי עמוק , קחי כמה צעדים אחורה ותני לו להתפתל.
המון

אוי יקירתי,כמה שאני שם איתך...אין לך מושג....
המשפטים ה"רגועים"בקשר לילדים...
את שמפחדת לעשות סצנה כדי שלא יהיו לך רגשות אשם שאת אולי הורסת...
ממש כואב לי על מה שאת עוברת....

מה את מתכוונת לעשות??

]

יעליאור, תנסי להסתכל שניה מנקודת מבט שונה:
גם לו נמאס, אין לו כח לעשות מאמץ בשבילכם, והוא בכלל רגיל שאת עושה את המאמץ הזה תמיד אז הוא מחכה שתעשי.

מה יקרה אם תחזרי הביתה מהעבודה ויחכו לך על השולחן מסמכי גירושין?!?!
סביר להניח שעולמך יחרב עלייך, תתחילי לבכות, תתהי איך הגעתם למצב הזה, ואולי אפילו תרגישי רגשות אשם שלא ניסית לפתור את הריב הזה.

קחי את האופציה שהוא יכול לעשות לך את זה בכל רגע, כמו שגם את יכולה.
לפעמים מבינים מהם הדברים החשובים בחיים כשמאבדים אותם.
קשה לי לחשוב שאת מוכנה לאבד את בעלך, אבי ילדייך, בלי שום עצב וחרטה, ובלי כאב.

נראה שבסיפור שלכם כל אחד עושה 'ברוגז' לשני ואין אף אדם בוגר ואחראי בסביבה כדי לגרום לכם לעשות 'שולם'.
אז מבחינתך יש 2 אופציות- או שאת תיהי האדם הבוגר הזה, או שהמטפל הזוגי יהיה. והבנתי שבעלך לא רוצה ללכת לטיפול זוגי..

הבעיה שלכם היא ששניכם שותקים. יאללה תתגברו על האגו והכבוד העצמי ותשבו לדבר כמו בוגרים כשהילדים כבר ישנים ואתם יחסית רגועים.
אפילו תזמיני אותו לבית קפה ותזמיני בייביסיטר. הוא יהיה מופתע מהיוזמה.

פשוט חבל לי לקרוא את זה, שאתם שניכם יושבים בחיבוק ידיים ולא עושים כלום עם עצמכם.

-----------------------
בעזרת ה' נעשה ונצליח :)

אם מותר לי להביע דעה:

פיתוש - "אני חושבת שכל החכמה היא להחזיק במה שיש ולתחזק את מה שיש, לא את מה שאין!
די, תפסיקי לחלום על בן הזוג החלומי שקם כל בוקר עם חיוך ומפרגן בלי סוף, ועוזר בלי סוף..
תנסו לתחזק את מה שיש.." - הוא לא ממש מעוניין לתחזק. הוא לא מעוניין ללכת לייעוץ, הוא זה שלא מתייחס ומדבר אליה לא יפה, מזלזל, מתעלם וכו'.... זה לא שיעלי חולמת על בעל אידיאלי (למרות שלא הייתי מתנגדת