אוחחח... אפשר שניה רגע של עצבים?? - הריון ולידה

מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

וואו פיתוש
אמנם זאת אמא, אבל צריך לשים לה גבולות!
בדיוק כמו עם הילדים
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."

מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן

האמת, משעשע

טוב חמדתי כנראה יש לנו אותה אמא...

[
[]

יווווווווווווווו איזה מעצבן אני הייתי מיתעצבנת עליה

עמיתוש

נשמע שהכל מדאגה אל תקחי אותה ללב עדיף אמא דואגת מאמא שלא לפחות אתם לוקחים אותה בהומור:)

פיתוש- אני עם תמי. את יודעת, הייתי מתה שאמא שלי הייתה מתעניינת ככה!
לדעתי את צריכה לקחת את זה באיזי, תזרמי!
תדעי לך- אולי זה מציק לך שהיא ככה מתנהגת, וזכותך, אבל יש אמהות שלא
איכפת להם או- להבדיל- אפילו לא נמצאות כאן איתנו בשביל שיציקו להן ככה.
לדעתי את צריכה להיות יותר סלחנית לאמא שלך- סורי אם אני אומרת כאן
משהו פוגע.
שיראל
[]

טוהר

זה לא פוגע ממי,
וסליחה שאני נוגעת בנקודות רגישות לכמה בנות בהקשר של אמהות!

עמית

עמיתוש תסלחי לי שאני כותבת לך אבל:
כפרה על אמא שלך, היא מתרגשת מזה שיהיה לה עוד נכד, היא רוצה לעזור לך ואני מאמינה שיש לה רק כוונות טובות.
היא כנראה לא יודעת איך לעשות את זה
יכול להיות שחוסר התקשורת, הנתק או איך שתקראי לה מפריעים לה - תארי לך שהודיה תגדל,ותהיה בהריון ולא יהיה לך קשר איתה , איזה נורא!
גם אם אמא שלך עשתה טעויות בצעירותך - אז מה? כולנו טועים..
את הזמן אי אפשר להחזיר, אבל כן אפשר לסלוח.
תנסי ללכת לקראתה לפני שיהיה מאוחר
אמא יש רק אחת ולא בטוח שהיא תמיד תהיה שם.

גם הקשר שלי ושל אמא שלי לא תמיד היה משהו, אבל מאז שאני אמא בעצמי אני כל הזמן חושבת על הטעויות שאני עושה, ומה יקרה אם הילדים שלי לא יהיו איתי בקשר שיגדלו....
ואל תשכחי - החינוך הכי טוב הוא נתינת דוגמא אישית (ככה בכל אופן אני חושבת)

חה חה דפקתי נאום על הבוקר

אוף איתך הדסקה!! תמיד את מקדימה אותי ואומרת בדיוק את מה שאני רוצה להגיד
מייל:[email protected]
מסנג'ר: [email protected]

הי פיתוש,
זה ההריון השלישי שלי, אבל הפעם הראשונה שאני בוחרת להגיב להודעה בפורום, אני כל כך מזדהה, גם אני לא בקשר טוב עם אמא שלי, (אבא שלי התחתן שוב, זאת לא האמא הביולוגית שלי, כך שגם רגשי נחיתות של אמא מעורבים העניין, מה שמסבך את הכל....) בכל מקרה, אנחנו החלטנו בהריון הראשון שאנחנו לא רוצים לדעת את מין העובר, לכן אף אחד לא שאל, (להורים שלי יש 11 נכדות מ-5 אחים, כך שהם מאוד רצו נכד.... והם לא רמזו בכלל!!!) וגם בהריון הזה, הלטנו לטובת הקטנטנים (והשקט הנפשי שלנו) שאנחנו רוצים לדעת, אבל אמרנו לכולם שאנחנו לא יודעים. אז אף אחד לא טרח לסחוט מאיתנו מידע באיומים.... הצעת יעול לפעם הבאה.
אני תמיד דוגלת בגישה של לדבר, (למרות שאמא שלי אף פעם לא מקשיבה, וכשהיא מקשיבה היא תמיד שומעת מה שהיא רוצה....) בכל מקרה, לא פתחתי איתה דיון, אמרתי לה, שכל השאלות שלה, רק מעיקות, זה לא נעים לנו כל ההצעות הלא רלוונטיות מה יהיה אחרי הלידה, ושאני רוצה קצת שקט נפשי. אם היחס הזה ימשך, אנחנו נגיע הביתה לאחר הלידה ולא נהיה אצלכם. לא בתור איום, אלא כי אנחנו לא מגישים בנח, ולא רוצים שיציקו לנו. לאמא שלי יש נטיה לפתח שיחה על הכל (כי אני לא ממש מדברת איתה....אז עד שכבר זרקתי לה עצם) - לכן אני השתדלתי לעשות את זה קצר וקולע. כל פעם שאמא שלי אמרה משהו לא במקום, אמרתי, שזה מעיק, או משהו מאוד החלטי של: אל תחליטי בשבילנו. בסופו של דבר היא הבינה, והלכנו כמה ימים לאחר הלידה להיות קצת אצל ההורים שלי, והיה בסדר (למרות שזכורים לי כמה רגעי שבירה בעקבותיה, אבל זה לגיטימי לאחר לידה...) היום אני דואגת לזרוק לה פיסות מידע שלא חשוב לי לשחרר (כמו: ראינו את החמודי שלנו מוצץ אצבע באולטרה-סאונד..... כדי לשתף במשהו, מתוך כבוד, ושתרגיש שיש לה משהו ביד) אני גם למדתי להתקשר יותר, רק כדי לשאול מה נשמע, והתחילת השיחה, אני מודיעה, "אמא יש לי כמה דקות, רועי עוד מעט ירצה לאכול\יכנס למקלחת.... אבל רק התקשרתי לשאול מה שלומכם... אני חושבת שזה די עזר, מצד שתרגיש שהיא חלק, אבל לא חלק מפורום מקבלי ההחלטות. והיום היא מאוד עוזרת לנו. לקח לנו (לי ולבעלי) הרבה זמן להגיע לאיזון ביחסים האלה (בעלי באופן כללי ממש מדהים, הוא נותן לה הרבה מקום, וממש מקשיבה לה...) אני רציתי כבר מזמן לחתוך את היחסים ביננו,שאם היא לא רוצה לדבר איתי, זה בעיה שלה, אני יכולה להסתדר לבד, היא מפסידה את הנכדים שלה.....אבל במחשבה לאחור זה לא שווה את זה. אני שמחה (שבעלי) לא ויתר לנו....

אני מצטערת שזה יצא קצת ארוך, אבל אני תמיד חושבת על זה שאיך שאנחנו נכבד ונשתף את ההורים שלנו, נשמור על יחסים טובים (וגם ובעיקר נלמד איך אנחנו לא רוצים להיות כמוהם...) אז אולי בתקוה ובתפילה שהקשר עם הילדים שלנו יהיה חזק,טוב יותר וקרוב יותר.
זהו, אני מקוה שהחזקת מעמד עד לכאן

[:

והרבה בהצלחה בהמשך.....

אני למדתי לצחוק על השטויות של ההורים שלי
גם לשלי יש הברקות , שלא תדעי

באמת מעצבן