סיפור הלידה שלי.... - הריון ולידה

לא יוצא לי להכנס כל כך...אין לי שניה פנויה...אז מצאתי קצת זמן להכנס ולעדכן...מקווה שכולכן בסדר
אז בדיוק לפני שבוע, ביום חמישי שעבר, בסביבות השעה 1 התחילו לי לחצים כמו שתיארתי אז בהודעה..הרגשתי מן כאב כזה לחץ בבטן התחתונה ובקושי יכלתי ללכת. זה היה שונה מהלידה הקודמת שהרגשתי משהו שדומה לכאבי מחזור חזקים מאוד..
לא הייתי בטוחה אם אלו צירים, אבל מה שקצת גרם לי לחשוב שאולי זה זה, כשכל כמה דקות הלכתי לשירותים..חיכיתי לבוקר ורשמתי את ההודעה בפורום וחיפשתי באינטרנט וראיתי שזה אולי סימן מקדים למשהו...באותו יום הייתי אמורה ללכת למשרד הפנים כדי לעדכן את תעודת הזהות שלי ושל בעלי...אז שמתי את הנסיך שלי בגן..והלכתי עם אימא שלי במשרד הפנים ואני עם הצירים האלה...יושבת שם ומחכה לתור שלי
אני רק רוצה לומר שהרגשתי את הכאבים האלה...הייתי גם בטוחה שאלו צירים...ובאמת שפתאום התעוררה בי תקווה כלשהי...שיאלה..התפילות עזרו, המקווה עזר...
אז הגענו לוולפסון..אני ואימא שלי...בעלי כמובן היה בכוננות בעבודה..ונכנסתי להיבדק...הרופא אמר שהגעתי עם פתיחה של 2 וחצי...וכל כך שמחתי...והוא אמר שיאשפזו אותי במחלקת נשים...ואז שינה את דעתו....."טוב...נכניס אותך לחדר לידה!" הוא גם שאל אותי אם אני רוצה שזו תהיה לידה רגילה..והסביר לי את הסיכונים שיש סכרת הריון, עובר יחסית גדול, וניתוח קיסרי קודם...כמובן שאמרתי שכן...ואני רושמת לכן את זה ויש לי צמרמורת...
אז הכניסו אותי לחדר לידה בסביבות השעה 13:00...והכל נראה כל כך מוכר..מהפעם הקודמת...אני מחליפה לפיג'מה של הבית חולים ולא מאמינה..וכשהודעתי לבעלי הוא כל כך שמח...
אז כמובן הכאבים התחילו להתגבר ולא רציתי לקחת אפידורל...ואחרי ארבע שעות בערך כבר נכנעתי כי היו לי ממש כאבי תופת...לא יכלתי לסבול...כשהמרדים בא לשים את האפידורל חשבתי שאני מתה מכאב הרגשתי כאלו מכניסים לי מסמר הפוך לגב..ממש ירדו לי דמעות..זה כאב יותר מהצירים נראה לי...והיתה לי הרגשה שהוא עשה משהו לא בסדר...
אז כמובן שאחרי כמה דקות התחלתי להרגיש ממש הקלה אפילו אמרתי לבעלי שאני מרגישה שאני יכולה לדחוף...והרגשתי טיפה את הרגלים אבל ההקלה גרמה לי להיות כל כך ב'היי'...אז כל שניה נכנסים לבדוק פתיחה ואחרי כמה שעות היתה פתיחה של 4...
אחרי כמה זמן לא זוכרת בדיוק כמה זמן..האפידורל הפסיק להשפיע..והכאבים חזרו לי בעוצמה של פי מיליון....המרדים שוב הגיע ושם לי את האפידורל - ועוד תוספת של חומר נוסף..ושוב הרגשתי הקלה לכמה דקות..ואחרי שעה או שעתיים שוב ההרדמה פגה...המרדים הגיע לאחר מכן אולי עוד שלוש או ארבע פעמים וכלום לא עזר לי...צרחתי לבעלי שאני מרגישה שאני מתה מכאבים...ככה הרגשתי...התחלתי להתפלל לאלוהים שיעזור לי...שהכל כבר יגמר...המילדות נכנסות ויוצאות והרופאים..וכשהפתיחה הייתה בערך 8..הרגשתי שאני כבר לא יכולה...הצוות שם עשה הכל כדי להקל עליי..ואז בערך בשמונה בבוקר היתה איזושהי התקדמות ...אני רק בוכה וצורחת מכאב ואז בעלי מתחיל לבכות מייאוש..עד שפתאום המילדת נכנסת ושמה את הדברים האלה בצדדים ששמים עליהם את הרגלים ואומרת לי שעכשיו אני צריכה לתת את כל כולי ולהיות הכי חזקה...ושלא ניתן לי להגיע לניתוח קיסרי...
אז היא אמרה לי ללחוץ בכל ציר....ופשוט נתתי את כל כולי...הכאב היה בלתי נסבל...צרחתי לבעלי שיעזור לי...אבל התחלתי ללחוץ..והיא מעודדת אותי ביחד עם עוד 2 מילדות...ופתאום היא אומרת לי..יאלה היא עוד עשר דקות בחוץ..ואני מתה!!אני מרגישה שזה כמו נצח...ואני מרגישה את עצמי נחתכת ל2 מרוב הכאב..ולחץ מטורף למטה!!!ואז..היא אומרת לי טוב עוד פעם אחת..ולחצתי...ואני מרגישה אותה יוצאת...ופתאום הרגשה כזאת של לחץ מטורף...ואני מרגישה את הרגלים שלה יוצאות ממני כבר..ונתתי את הצרחה של החיים שלי!!ואז אני שומעת את הבכי שלה..שמו אותה עליי...ובשניה כל הכאבים כל הצירים הפסיקו...הרגשתי כאילו ראיתי את אלוהים..ממש ככה...אין לי דרך אחרת להסביר את זה...ובעלי כל כך התרגש..אני רואה שיער שחור שחור שחור...ואת כולה מכוסה ישר הרחתי אותה..פשוט לא האמנתי..אז הלידה הסתימה ללא תפרים ברוך ה'..המילדת שם אמרה שילדתי לידה רגילה כנגד כל הסיכויים...
ילדתי ביום שישי בשעה 9:21 את הבובה המדהימה שלי!!יש לה שיער שחור..עור לבן ומתוק ועיניים בצבע טורקיז...אני לא יכולה להיות שניה אחת בלעדיה...היא פשוט החמצן שלי..היא והבן שלי כמובן..
שחררו אותנו ביום שני כי התפתח לי חום במהלך הלידה..ורצו לבדוק שהכל בסדר...
אה..והיא נולדה 3700 ושמה בישראל : לורן לאה
תודה למי שקרה עד כאן...!!