צריכה להשתפך
אני לא מסתתרת מכן ומשערת שישר תבינו מי אני - אני פשוט מקווה שאם בעלי יציץ לפה לפחות לא יעניין אותו לראות מה "מי אני" כתבה

. ואם הוא מציץ אני מקווה שהוא יבין שלפעמים יש דברים שבלב שצריך לשפוך כדי להירגע ולא להוציא אותם מפרופורציות.
את השבת האחרונה בילינו בבית של חמי וחמתי ובכל ימי חיי לא הרגשתי כל כך כל כך כל כך לא רצויה.
לא היה שם טיפת אירוח - הרגשתי בבית זר ומנוכר.
מהשניה שהגענו עד השניה שהלכנו

בהתחלה הציעו רק לבעלי לאכול משהו וגם אז זרקו עליו לחם ואמרו תכין לך סנדוויץ'. ואז אמרו לי על הדרך תכיני גם לעצמך משהו.
הבעיה היא שכמה רגעים לפני זה חמתי היתה חייבת לעקוץ אותי - כי איך אפשר לא - על זה שאני אוהבת להכין לי רק פרוסת לחם אחת עם 2 פרוסות נקניק - המשפט המדוייק שהיא אמרה "טוב מי שאיכפת לו מהבריאות שלו לא יכין ככה" - ואם אפשר לציין שהעקיצות של חמתי בעניין הבריאות עלו לי כבר על כל העצבים. יום לפני בדיקת הסוכר בהריון היא היתה חייבת לומר לי שאני לא אתפלא אם יהיה לו תקין כי אני שותה יותר מדי קולה

.
והיו שם עוד מיליוני עקיצות קטנות על הכל מהכל - מהגמילה של הילדה, למוצץ, לאוכל, הכלללללללללל מהכל - רק רציתי שהילדה תירדם כבר וגם ללכת לישון (דרך אגב אפילו להדליק לנו מזגן שנישן נורמלי בלילה היה חייב להיות מלווה בחצי פרצוף).
בוקר אחרי הלכנו לבריכה, משהו שתוכנן מראש ובעלי הודיע לי שהוא קבע בצהריים עם חברים שלו. קצת התבאסתי והוא אמר ששטויות נהיה עד הצהריים עם הילדה ואז נשאיר אותה לישון שההורים שלו ישגיחו ונצא ביחד.
בסוף התברר לנו שגיסתי מתכוונת להישאר בבריכה יותר מאוחר עם הילדים ונורא כאב לי שאנחנו נגידי לילדה יאללה הולכים וכולם ישארו.
אז בעלי חס וחלילה לא ינטוש את חבריו והשאיר אותי שם עם הילדה - כל כך זעמתי עליו כי בחיים לא הייתי עושה לו את זה.
ומה שהכי כאב זה שחמש דקות אחרי שהוא הלך גיסתי נזכרה לומר שבסוף היא לא נשארת עם הילדים ותיכף הולכים.
היום בבוקר אני קמתי עם הילדה והכנתי קפה וחתכתי לי חתיכת עוגה. כולם עוד ישנו.
אחרי 3 נסיונות להעיר את בעלי הוא קם.
בילה קצת עם הילדה ואז נרדם על הכורסא בסלון. על הספה חמי נרדם.
מצאתי את עצמי יושבת כשנוחרים משני הכיוונים שלי (אני לא צוחקת באמת נחרו) ומנסה להעביר לילדה את היום - הבעיה היא שאפילו המשחקים שהיו אצל חמתי ניתנו לגיסתי כי הם לא באים לחמתי בטוב בנוף של הבית.
אחרי שעה וחצי חמתי ירדה והביעה דאגה מזה שבנה ישן על הכורסא ושיעלה למיטה - במקום לתת לו כאפה שאשתו שם לבד.
בקיצור הוא התעורר והיא אמרה "בוא אני אכין לך קפה עם עוגה" - ואם אתן תוהות אז לי לא הציעו כלום. הוא שתה קפה עם סיגריה אחר כך שיחק עוד קצת עם הילדה ופרש שוב לישון על הספה עד לארוחת צהריים.
אחה"צ שוב הרבה עקיצות מצד חמתי. ואני מנסה להבליג.
עד שזה פוגע בבת שלי. האמת הבת שלי היתה לא בסדר וחטפה משהו לבת של גיסתי מהיד. זה אפילו גרם לחבלה קלה בביתה של גיסתי.
בעלי ישר לקח את הילדה אליו וכעס עליה. כל העולם מסביב היה צריך גם להוסיף את ה2 גרוש שלו ולרוץ ישר לבת של גיסתי ולנחם אותה. ואלו המשפטים שהיו "בואי לסבתא אני אפנק אותך - את ילדה טובה" (נאמר לבת של גיסתי בקול רם כדי שהבת שלי תשמע את זה)- "בואי *** תראי מה עשית ל***" - מה זה רלוונטי לומר לה את זה בזמן שהיא היסטרית? תנו לנו להרגיע אותה אנחנו הורים אנחנו מחנכים.
בלי בושה אמרתי לבעלי - קח אץ הילדה ובוא לחדר אני רוצה להרגיע אותה בפרטיות
וזהו זה היה הקש ביקשתי לצאת הביתה - לא יכולתי יותר!!!
מכירות את התחושה הזאת בטירונות שיש גוש בגרון ודמעות בעיניים ורק רוצים הביתה? ככה הרגשתי כל השבת הזאת.
ובטח יש עוד מיליון סיפורים שלא עולים לי כרגע בראש - אבל אלו העיקריים שבהם
זהו השתפכתי - מודה למי ששמעה את חפירות המוח שלי