אני מאוד מבינה אותך!
הילד שלי היה ממש ככה, והייתי ממש מתוסכלת, הייתי מסיימת את היום בבכי ועם נקיפות מצפון ורגשות אשמה מטורפים!!!!!
ואז חברה המליצה לי ללכת לקורס חינוך של מכון שפר (שיטת אדלר פחות או יותר)
ומאז השתנו חיי....
לפי מה שאת מתארת הילדה שלך היא בסגנון של הילד שלי, והכי חשוב זה ששתביני שהיא פועלת מתוך מטרה (יחידה!!!) להרגיש שייכת אליך! וככל שתתנגחי איתה היא תמשיך לחשוב שזה טיב היחסים שביניכם, כי היא לא מכירה משהו אחר.
העצה הכי טובה שיש לי אליך (ואני יודעת שלוקח הרבה זמן ליישם את זה והכלל להבין את זה) אבל כשאת מרגישה שהיא נכנסת איתך למאבק, קחי אויר, ופשוט תמשיכי להתנהג כרגיל, כאילו שום דבר לא קרה, אבל תהיי רגועה באמת!!!(וכן, זה קשה!!!!) לא תאמיני איך זה עובד....
פשוט להתעלם מההתנהגות הזאת, ולאט לאט היא תבין שאין לה שום סיבה להיות איתך במאבק.
זה תהליך, וממש על קצה המזלג,
אבל תמשיכי להאמין בילדה המקסימה שלך שהיא אותה מתוקה ומהממת שרצית שהיא תהיה, ותראי איך ההתנהגות שלה משתנה, כי הרי כל ההתנהגות הזאת היא הצגה אחת גדולה (וכשאין קהל אין הצגה, אז פשוט תפסיקי להגיב לה כשהיא מתנהגת בדרך שאת לא מצפה ממנה).
שיהיה המון בהצלחה!
ותקחי הרבה אויר... זה תהליך, אבל זה שינה את חיי,
ומאז אני וגם הבן שלי רגועים, שמחים ומאושרים יותר!
נשיקות וחיבוקים!