אז אצלי הבעיה היא לא חמותי- אלא חמי. - הריון ולידה

אה ועוד דבר-
זה הגיע למצב שהם ביקשו מאיתנו לעבור גור אצלם כדי לעזור להם

היי....

מצב באמת בעייתי. התנהגות לא ראויה של ההורים שלו. כמה דברים:
1. אני מבינה שבעלך מבצע את "המוטל עליו" ולא אומר על כך מילה. האם אני צודקת? האם דיברת איתו על זה פעם? שאלת אותו אם זה מפריע לו? כי יכול להיות שהדבר מפריע רק לך, והוא לעומת זאת- עושה את זה בלי בעיה.. ואז אין לך כל כך מה לעשות עם זה..
2. בעניין חמך- תשמעי, אי אפשר לשנות את אופיו. ההתעלמות ממך לא תהפך פתאום ליחס חם ואוהד, והוא לא ישנה את נושאי שיחתו לכאלו שעוסקים בהפיכת העולם למקום הרמוני ושליו יותר.. בקיצור- הבנת את כוונתי. לכן אני אומרת- וגם מיישמת- במקום שאת לא רוצה להיות- אל תהיי!! למה אתם הולכים לשם כל שבת?? אני מבינה שחייבים לבוא, כי בכל זאת- אלו ההורים שלו, אבל לא חייבים לבוא כל שבת.. אתם גם באים, גם לא נהנים, גם עובדים וגם לא מבלים ביחד... איפה ההגיון בלהמשיך ללכת בכזו תדירות? תגידי לבעלך שאת מעוניינת ללכת פעם בשבועיים (בתור התחלה, אח"כ ניתן לדלל עוד.. אולי אם הוא יחוש את ימי שישי ללא העבדות גם לו יתחשק לדלל)

מקווה שעזרתי
תרגישי טוב ותשתדלי לחייך

יעליאור מאמי קודם כל תודה על התגובה

א-ל-ו-ה-ים... איזה סיוט.. חשבתי שאת שם כל שבת ומשם הקושי, אבל אם את ככה סובלת כשזה פעם בשלושה שבועות, אז כנראה שזה באמת בלתי נסבל..
אין לי כרגע עוד עצה פרקטית, אבל מבטיחה שאחשוב בשבילך ואם יצוץ לי משהו בראש- אעדכן..

בינתיים- קבלי מלא

היי מותק,
לאאאאאאאאאא לעבור לגור אצלם!!!
דבר שני - במוצ"ש אתם באמת יוצאים משמה - לאן? לזמן איכות יחד...
יצא לך לדבר עם בעלך? מה הוא חושב בנושא? ולמה אתם לא יכולים להגיע שעה לפני כניסת שבת? תמציאו עיסוקים...יש לכם חיים משלכם.
אני לא אומרת לא לעזור בכלל, אבל כל השבוע בעלך עובד קשה, וגם את צריכה אותו...ואני מבינה ששתיכם לא עובדים בשישי, אז זה הזמן שלכם. דברי עם בעלך.
ושחמך לא יסדר לכם את הלו"ז - עם כל הכבוד!!!
מילא לא הייתם עוזרים בכלל, אבל אתם עוזרים כשצריך, לא צריך לנצל את זה...את לא צריכה להרגיש לא בנוח שבגלל שהם עוזרים אז זה מחייב אתכם...לא בצורה כזו.

ולגבי כל הדיבורים השליליים בשולחן שבת - אל תתייאשי מחמך, תמיד תשנו את הנושאים לדיבורים חיוביים, גם אם הוא מוצא את השלילי, אל תתייאשי ממנו מאמי.
בסוף יהיה נעים יותר לשבת בשולחן

וואו מאמי אני ממש מבינה אותך אך אין ביכולתנו לשנות את כל העולם, הוא אדם שלילי אז פשוט אל תתייחסי לדברים השליילים שהוא אומר זה אפילו לא שווה וויכוח כי הוא לא יבין, שיישאר בשליליות שלו לבד
בקשר לזה שבעלך עוזר, אין מה לעשות גם בעלי עוזר המון להורים שלו ואפילו אני כשאני באה לאימא שלי אני עוזרת לה זה חלק מתפקידנו, אם את רואה שהם מנצלים את טוב ליבו תדברי איתו תסבירי לבעלך שזה מפריע לך ושיש גבולות

לילוש1- תודה רבה מאמי

הוי ממוש, קראתי הכל והאמת שעם חלק מהדברים הזדהתי...
גם אצלי יש תחושה שיש תלות רבה מאוד בבעלי יחסית לאחים האחרים שלו,
ולפעמים נראה לי שרק ממנו מבקשים טובות, והוא באמת בחור טוב - אף פעם לא יגיד לא לאבא או אמא...
אצלי זה קצת פחות גרוע מאצלך, כי סה"כ החמים שלי נחמדים, וחוץ מהתלות הזו ומהדרישות האין סופיות מבעלי
"הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

קשה.אני כל כך מבינה אותך.. גם ההורים של בעלי כל הזמן מוצאים לבעלי מסימות כאילו אני ושקד לא קיימים פשוט, אבא שלו חולה אומנם אבל לא ברמה שלא יכול ללכת. ואני לא אומרת שלא יעזור אבל הם התרגלו שהוא עושה בשבילם ולמרות שאנחנו נשואים הרבה זמן הם כאילו מתעלמים מהעובדה וחושבים שהוא חייב לשרת אותם ובאותה דקה שנוח להם. וחמתי גם מעצבנת כי אף פעם לא מוצא חן בעינייה כלום שאנחנו אומרים או עושים. וכל הזמן אומרת דברים לא במקום ואפילו לא מוכנה לשמוע שהיא לא צודקת ואפילו לא שמה לב איך שהיא מעליבה ואפילו שוכחת אבל אצלי כבר נצטברה רשימה ארוכה אליה במשך השנים. את יודעת, שתקתי שנים על הכל וסבלתי כמוך ואת יודעת מה קרה? יום אחד חמתי עשתה משהו שלדעתי עבר גבול ומרוב ששתקתי שנים ..באותו היום לפני כולם התפרץ אליה זעם של כל השנים..איבדתי את הראש ולא הבנתי איפה אני כאילו בבלקא אאוט. ואחרי היום הזה הבנתי שאני לא מסוגלת יותר ככה ומאז עברה שנה ..כל השנה לא באתי אליהם בשבת יותר ואני אמשיך..בעלי תומך בי ומבין ונהייתי יותר רגועה ויושנת יותר טוב בלילות. אני רואה אותה רק כשאין ברירה בארועים וחגים וגם לא בכל החגים. בעלי נוסע עם הילד כשרוצה לבקר אותם וזהו. אולי חלק יגידו שזה מוזר..אבל לי טוב,ככה אני מרגישה. אולי כשיהיה לכם כבר ילד אז הם פחות יטרידו אותך..אני מאחלת לך שיסתדר לך.

שלא תעיזו לעבור לגור איתם! בינתיים קבלי מלא

אני כל כך מבינה אותך....כמו שכבר אמרו כאן אי אפשר לשנות אנשים מבוגרים...לא את הדיעות שלהם ולא את ההתנהגות שלהם...וההתנהגות שלו באמת גועלית...לפי התיאור שלך בעלך מצטייר כבן אדם מקסים, אין הרבה כאלה שכל הזמן רק נותנים מעצמם..!!זה דבר ראשון ותהי גאה בכך.
מבין כל הדברים שרשמת הכי עצבן אותי כשרשמת שהוא רואה אותך הוא שואל אותך איפה בעלך..בלי להתענין בשום דבר אחר...אז אני חושבת שגם אני אותו דבר הייתי מתנהגת אליו...אולי זה לא הכי חכם..אבל אם הוא לא מתייחס או שמתייחס בזלזול..מה את אמורה בדיוק לעשות...פשוט תעבירי את זה..תתמקדי בכמה הבעל שלך!!מקסים ומדהים..אני יודעת שזה קשה...והלוואי שיהיה לך קל יותר.

בובה,

כבר נתנו לך מלא עיצות ואין לי כל כך מה להוסיף אז נכנסתי רק לחזק אותך בחיבוקים שלי