לא הזוי בכלל!
גם אני באותה הסירה...
גם לי יש המון ה-מ-ו-ן מחשבות וחרדות כאלה ואחרות
גם אני חושבת כל הזמן מה יהיה אם...
אמא שלי נפטרה כשהייתה בת 47 (לפני 7 שנים) בפתאומיות מוחלטת...
ובגיל 22 נשארתי עם חור ענק בלב, אבא ממוטט
ועם שני אחים קטנים בגיל ההתבגרות שצריכים שמישהו ידאג להם...
תקופה ארוכה מאוד היו לי מחשבות קשות על החיים
וחרדות מפה ועד הירח...
שנים חשבתי לעצמי שאני לא מוכנה ולא רוצה להביא ילדים
כי מה אם...
מה אם מה שקרה לה יקרה גם לי...
אבל השנים חלפו ומחשבות ותחושות השתנו...
לפני חצי שנה בערך, הגיע היום שבו החלטנו שהגיע הזמן להרחיב את משפחתינו הקטנטונת...
ייחד עם האושר שבהחלטה הזו, כמובן שחזרו והופיעו להן חלק מהחרדות האלה...
חזרו תהיות רבות של מה אם...
אבל אם יש משהו חשוב שלמדתי מהחבר הכי טוב שלי, בעלי היקר,
זה שאי אפשר לחיות את החיים עם חששות של מה אם כל הזמן...
לפעמים ה- "מה אם..." קורה... והסוד הוא באמת לעבור את זה ייחד!
ולצאת מחוזקים...!
כשאני חושבת על הרגעים הקשים שעברתי,
אני הכי שמחה בעולם ומודה לכל מי שצריך להודות שהיה לי שם את בעלי לצידי.
מודה כל יום מחדש על זה שהוא קיבל ומקבל אותי עם כל הקלקולים

ושהוא שם כדי לחלץ אותי מהמערבולות שלי.
ותותי (אורטל) מקסימה, אני שמחה מאוד שניתנה לי הזכות לקרוא את מה שכתבת.
לפעמים קשה מאוד להוציא את הדברים האלה החוצה אבל באמת באמת כל כך חשוב!
מאחלת לך מכל הלב הריון קל ונקי נקי ממחשבות טורדניות ושליליות...

אילה