אחרי דרך ארוכה שעברתי עד כה וצברתי כמה תובנות אני יכולה לומר לך שגם אם נתעלם מהשפעה אפשרית של הלחץ וההורמונים שהוא משחרר על ההריון, לחץ כזה בטוח לא מוסיף לא לך ולא למשפחתך.
הוא מקלקל את השמחה ואת האושר שבתקופה המדהימה הזו בה הגוף שלך יוצר לאט אך בטוח חיים חדשים ובטוח בטוח לא ישנה את מה שצריך לקרות.
כי מה שצריך לקרות - יקרה. אין לך, לי או לכל אדם אחר כל השפעה בשלב זה ולרוב גם בשלבים הבאים..
אחרי כל הדרך שעברנו בארבע שנים של ניסויונות וכשלונות בשלבים כאלה או אחרים, אנחנו הבנו שתמיד יש ממה לפחד. תמיד יכול לקרות משהו: להריון, לי, לבעלי, לילד שכבר יש לנו.. אז אנחנו נזהרים, לוקחים אחריות ומחשבים מראש את הסיכונים המיותרים ומנסים להימנע מהם. אבל יש מה שאפשר לכנות "סיכון מובנה" שקיים בחיים ובכל שלב שלהם. אז מה? תפסיקי לחיות? תתחילי לפחד מכל דבר: מכבישים, מאוכל, סכינים, מזלגות, נהיגה, עבודה, בנקים? ככה את רוצה לחיות?!
לכן, תרפי, תשחררי את הלחץ שלא יכול לתרום אלא אך ורק לפגוע, ותהני ממה שיש לך היום. את יודעת שאת בהריון ורוב הסיכויים סטטיסטית שהכל יהיה בסדר ואת סתם לחוצה...
כמו שאת מרשה לעצמך לחהינות מהחיים למרות כל הדברים שעלולים לקרות, תרשי לעצמך גם להנות מההריון, תדמייני את הקטנצ'יק, איך הוא דומה לסוסון ים חמוד, איך האיברים שלו צומחים, איך הלב הקטנטן מתחיל לפעום בפעם הראשונה...
זה מקסים!!! חבל להרוס את זה בפוביות מיותרות...