אפשר להתבכיין??? - הריון ולידה

בפעם המאה השבוע.
תראו מה השעה ואני עדיין לבד עם הבנים. אין לי כוחות כבר. אני עייפה. עכשיו הם נרדמו ועדיין לא עשינו להם אמבטיה...כמה אפשר?!
אני מרגישה כאילו הכל עליי...כמה אדם אחד יכול לעשות?
והכי עצוב לי שביקשתי מאמא שלי ששבוע הבא, באחד הימים היא תשב עם הבנים אחרי העבודה לכמה שעות ואני אוכל להפגש עם חברות שלא ראיתי ארבעה חודשים, ואיך היא הגיבה? עשתה פרצוף חמוץ וזרקה לי אפשר לחשוב שאת זקוקה למפגש הזה". העיקר שכל פעם היא אומרת לי שהיא לא מבינה איך אני מסתדרת לבד עם שניהם.
אני יודעת שהיא לא חייבת לי אבל מה שמעצבן אותי זה שהיא מספרת לכולם כמה היא עוזרת לי ותאמת, זה שהיא באה אלי בימים שהיא עובדת משמרת ערב וסתם יושבת אצלי לא ממש עוזר לי, אז מבחינתי שלא תבוא.
זאת אולי הפעם השלישית שאני מבקשת ממנה להיות איתם ואני מקבלת סירוב... אז אני לא אבקש יותר, מעדיפה למצוא בייביסיטר ולשלם לה כסף, העיקר שלא יעשו לי טובות. היא תמיד הייתה אמא גרועה אז למה ציפיתי, שתהיה סבתא אוהבת?!
עצוב, אבל זאת המציאות.