דיון בנושא קנאת אחים ..... - הריון ולידה

בודאי שחלק מקינאה בין האחים מתחילה בהתנהגות ההורים,
אין לי ספק בכלל....
לכן אני ממש משתדלת להקפיד לא להפלות בין הילדים שלי.
תמיד הכל חצי-חצי,
גם כשאני מחמיאה לאחד אני מחפשת מיד מה להגיד גם על השני.

אצלנו לא היה ממש העדפה או קנאה, אבל לאחותי הגדולה כן היתה איזשהי פריבילגיה בתור הבכורה/הגדולה. ההורים יותר התרגשו כשהתחתנה, כשנולדה הנכדה ממנה, כשסיימה אוניברסיטה, והאמת שזה טבעי ומובן כי הבאים בתור הם כבר לא הראשונים אז יש ירידה בהתלהבות....

יודעת מה? זה הרבה עניין של בגרות נפשית ואופי.

אבל כן, הרבה פעמים אני חושבת שההורים שלי משקיעים יותר בילדים האחרים....אבל זה סתם כי חסר לי אותם

אני חושבת שהורים לא עושים את זה בכונה
ובכלל אין מצב להשוות בין ילדים.

זה שיקולים של :
יכולת ההורים-לא תמיד יש להם יכולת. למשל: ביני לבין אחותי יש הבדל של 12 שנה ומצבם הכלכלי השתנה בין הזמן שאני הייתי בתיכון ושאחותי היתה בתיכון, או למשל אחותי גרה הרבה יותר קרוב להורי ממני והיא כמובן מקבלת יותר עזרה בביביסיטר מהם
זה שיקולים של יכולות הילד (עפ"י כמובן דעת ההורים) יש ילדים שיכולים לדאוג לעצמם יותר ויש כאלה שפחות וצריכים יותר עזרה מההורים
ועוד ועוד

ממש מסכימה עם אור-טל

הי, בהחלט דיון מעניין!!!!

אני יכולה לכתוב לך שהסבים והסבתות שלי עשו הפליות והוריי בתחושותם הרגישו במהלך חייהם לא פעם אכזבה ותסכול בעקבות כך, לכן הוריי הקפידו לתת לי ולאחיי שווה בשווה כמה שאפשר מידיעה שהפליות יכולות ליצור פעמים רבות ריחוק בין האחים , קנאה ותסכול .....וכמובן כעס על ההורים.

אני מאמינה כמוהם שצריך לתת לילדים כמה שאפשר אותו הדבר וכך אני מחנכת את ילדיי כל אחד מקבל כמו האחר.... זה ממש לא פשוט

ביני לבין אחותי היחסים מאוד מסובכים.
במקרה שלנו זה בכלל לא משנה מה אמא שלי תעשה ואיך תתנהג, אחותי עדיין תחשב כל פעולה ותזכור ש-לה עשו ביבביסיטר יומיים ולי 5 ימים.
שהחופש הקודם אמא שלי עזרה לי, וגם החופש היא עוזרת לי (לא משנה ש-3 חופשים קודם היא הייתה אצלה), ש-לי נתנו כך וכך כסף לחתונה ולה נתנו פחות. ולא משנה שהחתונה שלה עלתה הרבה פחות. אני לא ביקשתי כסף מההורים. עשינו את מה שראינו לנכון לעשות בחתונה ומה שההורים עזרו - מבורך.
אני אפילו לא יודעת אם זה נכון. אני אף פעם לא שאלתי את אמא שלי כמה נתנה לחתונה של אחותי. זה לא מעניין אותי בכלל.
ועבר כבר 9 שנים והיא עדיין זוכרת.
עזבו את זה שהיא בכלל לא רצתה להתחתן, איך ששמעה שאני מתחתנת עוד 3 חודשים, היא פתאום נזכרה שהיא צריכה להתחתן ואירגנה חתונה שבועיים לפַנָי.
וכל זה בשביל להיות לפַנָי כמובן, אבל גם בשביל איזה תכשיט של המשפחה שסבתא שלי הבטיחה לראשונה מאיתנו שמתחתנת

.

אורטל- מסכימה מאוד איתך
וכל פעם שחברתי מספר לי דברים שעצבנו אותה
בנושא אני מזכירה לה שיש לה משפחה משלה
ושלא תתעסק יותר מידי במה שנותנים לאחותה
שתתמקד בלתת לילדים שלה רגש נכון ולא מה שהיא קבלה

שולי

אני לא חושבת שזה עניין רק של קנאה, אצלנו אין מה להגיד, מה שהאחים יעשו הם בסדר ומה שאני ואחותי נעשה אנחנו לא בסדר, אנחנו לא מקנאות אבל זה כואב לנו.

בחתונה שלי ההורים שלי הגיעו כמו אורחים, בחתונות של האחים שלי הם עזרו מלא, קנו להם רהיטים היו מעורבים, עזרו אחרי לידות, לי לא, אצלי אני עושה הכול לבד ואין אופציה לעזרה, אז אני מקנאה? לא, אני פשוט כאובה. וזה לא שאני נכנסת לחשבונות, ההבדלים פשוט בולטים!!

ליום הולדת של אחינים שלי אז אמא שלי תמיד קונה מתנות גדולות, מיטת מעבר, אופניים, קומפי, לבת שלי היא קנתה בובה פשוטה של איזה 20 שקל, אז ניחמתי את עצמי שהילדה שמחה והיא לא יודעת שהאחיינים מקבלים יותר...

אני גרה כמה בנינים מאמא שלי, אז כל פעם שהיא צריכה עזרה היא מבקשת ממני, היא לא תבקש מהבנים כי הם רחוקים, אבל אם אני צריכה עזרה היא תמיד הבטיחה קודם לאחים, אז זה לא שאני עושה השוואות אבל ההבדלים כל כך בולטים שזה כל הזמן נתקע לי בפרצוף וזה כואב, קנאה? לא, שיהנו האחים לא אכפת לי שהם מקבלים הרבה, כואב לי שיש איפה ואיפה.... אז יש מצבים שזה אשמת ההורים

כילדת סנדוויץ תמיד קינאתי, לא משנה אם היתה סיבה או לא - תסמכו עלי - תמיד מצאתי את הדרך להתמרמר, לקטר, לבכות... אבל זה היה חלק מאופיי וזה נבע כמובן מדברים שונים לחלוטין.
עם ההתבגרות הבנתי שאין לזה מקום בחיי או בחיי הקרובים שלי והפסקתי.
יש כאן חלק גדול לאופי הילד ולחוויות שהוא חווה ועיבד (משפחה יכולה לצאת לחופש, כולם נמצאים יחד באותן סיטואציות בדיוק וכל אחד יקח את זה למקום שונה לחלוטין - אחד ייהנה מכל שנייה, אחד יעביר אותה באדישות ואחד יסבול מכל שנייה).
כיום אני מעריכה מאוד כל דבר.
אצלנו דווקא זה שקיבל הכי הרבה, מכל הבחינות - הוא זה שנמצא עם הכי הרבה כעסים (זה ציטוט של הורי, לא פרשנות שלי

אצלינו דאגו לשווה בשווה בזמן שהם היו יכולים.
היום לדוגמא אם 2 האחים שלי יתחתנו- לאבא שלי אין יכולת כלכלית לעזור וזה מובן להם.
לגבי הילדים שלי- אני לא עושה אפליות והם מקבלים שווה בשווה

מעניין..
ענבר- את אומרת שילדי סנדוויצ' הם קוטרים?!