התלבטתי רבות אם להיכנס כחסויה - הריון ולידה

סיון יפה שלי אני חושבת שזה טבעי שתרגישי ככה אני חושבת שכל אמא מרגישה ככה מה יקרה לגדול\ה איך הוא\היא יקבלו את זה אבל אני מאמינה שאחרי שהיא תצא את תרגישי אחרת אני רואה חברות שילדו בפעם השניה ברור שבהתחלה זה לא יהיה פשוט כי שוב יש רוטינה של לקום בלילה בכי לא מוסבר גזים וכל שאר הירקות ובנוסף לזה יש לך עוד ילדה לטפל בה אבל אני מאמינה שכשתיכנסי לשיגרה את תסתדרי מצוין
מאמי אין עליך את אמא נהדרת ואת תסתדרי מצוין
אל תיכנסי לזה אל תתני לזה להשפיע עלייך תזרמי והכל יהיה בסדר

מותק

איך אפשר לשפוט אותך בכלל?

עצם זה שאת כבר עכשיו חושבת ככה עוד לפני שילדת
זה מראה איזה אמא מ -ו -ש -ל -מ -ת את!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין לך מה לדאוג ממי
אז מה יגידו אמהות שיולדות 3/4/5/6/7/ ילדים

מבינה ליבך, זה אחת הסיבות שדחיתי את ההריון השני בכמעט 6 שנים.
רציתי שיהיה לביתי רק אותי , רק אותנו.

אבל היא גדלה ורואה שלכולם ( כמעט כולם) יש אח או אחות ואפילו יותר.
גם אני חשבתי לעצמי כמה נורא להתחיל שוב מאפס, במיוחשניבחר עולה עולה לכיתה א.
כיתה א׳ , את קולטת זה עולם אחר ( שיעורים, תלבושת, מורה...)

פתאום, תינוקת ( אני משוכנעת שזה מה שיהיה לנו) חיתולים, בכי, בקבוקים...נו את יודעת...

אבל, מצד שני ... אני רואה את העניים הנוצצות של עדן ( שהחליטה שהיא תצא יקראו לה דנה והיא מחליטה , ברור...

סיוני זה טבעי לגמרי...גם אני בדיוק כמוך פשוט חלמתי על לידה רגילה עם כל הכרוך בה ועם כל הפחד והכאבים (כן כן...לא יאומן)
גם אני הסתכלתי על עידו ורז, ולמרות ההכנה הארוכה והמצויינת שעשיתי להם החל מחודש רביעי בהדרגה, עדיין חששתי איך, אם , מתי וכמה תשומת לב הם יקבלו אחרי הלידה.
ממש חשבתי ודמיינתי מתבים בהם עידו ורז רוצים אותי, או שאנחנו בדיוק משחקים יחד ובדיוק התינוקי החדש צריך אותי ואני נאלצת להשאיר אותם לשחק עם עצמם כדי לגשת לתינוק...
זה באמת טבעי ואין כמעט אימהות שלא חושבות על זה ושזה לא מטריד מאוד את מנוחתן, בוודאי לא בהריון שני.
תרגישי חופשייה להרגיש מה שבא לך...כמובן שההורמונים לא מקלים עלייך כאן אבל גם בלעדיהם היית מרגישה כמעט אותו הדבר וזה ט-ב-ע-י!
את אמא, ולהב היא החיים, האושר, השמחה והאהבה הכי גדולה שלך, ואם בימים עברו חששת איך היא תסתגל, לדוגמא, לגן חדש שבו היא נמצאת כמה שעות ביום, אז בוודאי שהדבר הראשון שאת תחשבי עליו זה איך היא תסתגל למצב החדש, ופה זה לא כמה שעות זה כל יום כל היום.
מניסיון, לדברים יש פשוט דרך להסתדר מעצמם.
כמובן שכל עוד נווה קטן ולא דורש יותר מדי אנחנו מעניקים להם המון תשומת לב וברוך השם הם הסתגלו אליו מצוין מהיום הראשון ש"נחתנו" בבית והם לא מרגישים שמקומם נגזל מהם ואני מאמינה שגם להב תתרגל ותשמח שהיא מקבלת אחות קטנה, חברה ואפילו סוג של בובה

אוי סיווני... נראה לי שזה הכי הכי הכי טבעי.. אני כבר עכשיו לפני שנכנסתי להריון בכלל מרגישה ככה..

מבינה אותך.. אני כבר 7 חודשים אחרי ועוד לא הגעתי לאהבה הטהורה.
היחס משתנה מיום ליום ואני מרגישה שאני מכירה אותה יותר ונקשרת אליה יותר.
אבל אני רואה שיש עוד זמן.. והאמת עד שלא פתחתם פה את הנושא הזה חשבתי שמשהו בי לא בסדר ושאני אמא דפוקה..
יכול להיות שאצלי זה לוקח יותר זמן מהרגיל אבל אני בטוחה שזה יקרה..ושגם אני ארגיש את האהבה הטהורה והאינסופית..


להוסיף לפייסבוק

מותק
כמו שכולן כבר אמרו, יהיה בסדר ב"ה

אהבתי את מה שמיטל אמרה, שהלב לא מתחלק בין הילדים הוא מתרחב.....
ואת תעריפי אהבה גדולה על הנסיכות שלך, אני בטוחה בזה...
וכל מה שאת חוששת ממנו יעלם כלא היה...

אל תחשבי על דיכאון- אל תחשבי על זה בככללל.. אין סיבה!!!

שולחת לך הרבה חיבוקים וחיזוקים

לשפוט??? למה שמישהו ישפוט אותך??? נשמע לי הכי טבעי בעולם!!!!

הרבה בנות כתבו פה בכל מיני הזדמנויות שכשהיה להן ילד אחד הן לא הבינו איך יוכלו לאהוב כך ילד נוסף וכולן הסתדרו והבינו שכמו שאמרו פה לפני שהאהבה שיש לך לא מתחלקת בין הילדים ויש לך כמות עצומה לתת לכל אחד בלי להפחית מהילד השני...

בכל אופן, אני מקווה שתרגישי טוב יותר ולגבי הדיכאון אחרי הלידה- נראה לי שלא ניתן לך להגיע למצב הזה

טבעי לגמרי מה שאת מרגישה
השנה הראשונה היא קשה מאוד
בעוד כמה שנים שתראי אותן משחקות יחד תגידי
כמו שאני אומרת אזה מזל שהבאתי עוד אחות ללהב
שיגדלו ביחד
תמיד להסתכל על הצד החיוב
אני חכמה גדולה אומרת לך את זה
אבל שמדברים איתי על ילד שלישי אני
רק חושבת על השנה הקשה שעברתי עם דביר
כשהוא נולד ועל הריון זועתי אני דוחה את זה
ואומרת מה רע לי עכשיו

תודה רבה לכולכן - אין ספק שאין כמו מילה חמה

לרצות שבוע 50 זה טבעי

סיוי...

למה שנשפוט אותך לא הבנתי?

יו, אני כל כך מבינה אותך! את נשמעת כמוני מלפניי חודשיים!
לפני הלידה היו לי ה מ ו ן חששות, איך בכלל מגדלים 2 תינוקות?! אבל ניסיתי כל הזמן להדחיק את זה. אחרי הלידה, במשך שבועיים שלמים לא היה יום שלא בכיתי בכי היסטרי, אבל היסטרי - מה עושים עם ה-2 האלו? איך מאכילים? איך מטפלים? איך רוחצים? ומה יהיה עוד כמה חודשים עם שיניים? וכשהם יהיו חולים? ואחרי זה גן? ובית ספר? איך עושים את כל זה כפול 2 ועם עוד אחת גדולה בבית שגם זקוקה לתשומת לב?????
אבל עם הזמן ככל שהימים עברו התחלתי להינות מהם ולהיזכר איך עושים הכל וזה כיף גדול. והגדולה אומנם קצת מקנאה, וזה טבעי, אבל נותנים לה כל מה שאפשר וזה עובר...
גם לך זה יקרה, פתאום תשימי לב שאת סופר מצליחה לגדל 2 בלי בעייה בכלל!!!
ב ה צ ל ח ה !!!

מקסימה שלי

סיווני - מזל שלא נכנסת כחסויה כי אם את לא היית פותחת את השרשור הזה מישהי מאיתנו בסוף היתה רושמת הודעה על זה, ואולי אפילו אני

בובה,

אין לי אלא להצטרף לכל הדברים שנאמרו כאן שכן הם נכונים גם בעיני!

אין לך במה להתבייש, הגיוני מאוד שאת מרגישה כך ואין בליבי ולו ספק פיצי ביותר שאהבתך רק תתחזק עם בואה של הקטנטונת החדשה ושתוכלי לאהוב אותה לא פחות ממה שאת אוהבת את להב!

תהיי רגועה כי הכל בסדר!!!

אוייי את מקסימה!!!!
זה כל כך טבעי כל התחושות שאת מרגישה, גם לגבי להב שלך, וגם לגבי תינוקת חדשה שכל כך ״תשעבד״ אותך מחדש.....
אני כל כך מזדהה איתך לגבי כל התחושות ואפילו הדיכאון לפני לידה.....
לפני כמה ימים הייתי אצל הרופא, והגיע זוג עם תינוקת שרק נולדה, כנראה לצורך ביקורת לאחר לידה, והתינוקת התחילה לבכות והאמר כמובן היתה צריכה להיכנס לאיזשהו חדר ולהניק אותה, אני הסתכלתי ואמרתי לבעלי ״איך לא בא לי״ והוא צחק עליי ואמר ״זמן טוב לחשוב על זה״ וכמובן כל הזוגות שחיכו שם בתור הסתכלו עליי בהלם (ראו שזה היריון ראשון שלהם) והם לא יכלו להבין את ההרגשה הזו.....
ולגבי להב, אני זוכרת שכל ההיריון השני הייתי בוכה בלי סוף כי הייתי מדמיינת את הילד הגדול שלי נאלץ לשחק ולהסתדר לבד כי אני כמובן עם התינוק...... זה מאוד קשה אני יודעת, אבל הנה היום, אני יודעת שאין טעם להקשות על עצמי, ילדים מסתדרים עם כל מצב, אלו אנחנו שלוקחות את זה קשה, הכל יהיה בסדר, ייקח לכם תקופה מסויימת להיכנס לשגרה ולהתרגל למצב החדש..... אבל אל תרגישי אשמה על הרגשות האלה שלך, זה בהחלט טבעי ואני מבטיחה לך שכולןןןןן מרגישות כך......

EDEN כל כך ריגשת אותי

סיון זה החששות של המון אבל המון נשים בדיוק במצבך כי להב בשבילך עדיין תינוקת
כששואלים אותי כמה ילדים יש לי אני עדיין אומרת יש לי 2 תינוקות אחד בן שנתיים וקצת והשני 8 חודשים, אני כל כך מבינה אותך אז ככה אין קשר בין דיכאון לאחר לידה לנושא הנ"ל ודבר שני זה הכי טבעי שיש ומובן אבל בעזרת השם כאשר תלדי תביני שסתם דאגת ועם הזמן תביני שהכל בא בטבעיות ולא שכחת ולא מעסת מכלום וזה לא הכי נורא
ודווקא כיף ונחמד, ותראי איך להב שלך כמה שהיא "תינוקת" תבין ותעזור ותראה לך
אהבה גדולה כי היא יודעת ומבינה שאת רוצה להיות איתה, ואת לא חולקת את האהבה שלך אלייה אלה יש מקום חדש עם אהבה חדשה זה משהו שמאוד קשה להסביר אבל
אחרי הלידה שלך את תביני ואת אמא מקסימה וטובה ואישה מדהימה ומההיכירות שלי איתך אני יודעת שאת תעבירי את זה ותצחקי על הדאגות האלה שלך,
שולחת לך מלא נשיקות, ובעזרת השם כשאני חוזרת אני יבוא ותגידי לי כל כך צדקת
עם את רוצה לדבר את יודעת להשיג אותי מותק!!
ויאללה עכשיו לכי ללדת

לשפוט אותך?? בחיייים לא!!
קודם כל כל הכבוד שאת משתפת ככה כי להוציא את זה החוצה ולפרוק את זה מעלייך זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות..
דבר שני אני גם מרגישה כמוך.. אמנם אין לי ילד נוסף אבל גם אני מאוד מפחדת מכל מה שיהיה אחרי.. לא בטוחה ב 100000% אם אני מוכנה לזה והכל..
אבל.. מאמי.. את אמא כל כך טובה לילדה אחת.. אני בטוחה במיליווווונייייי אחוזים שאת תהיי אמא מדהימה ל 2!!!.. ושאת תתרגלי מחדש.. סה"כ זו רק התקופה הראשונית ואחרי זה הם גודלים והשעבוד הולך ויורד עם הזמן..
בנוגע ללהב אני בטוחה שעם הזמן היא תתרגל ותודה לך על זה, זה כל כך כיף לגדול עם אחים שקרובים אלייך בגיל!! אני גדלתי עם שניים גדולים ממני מאוד ותמיד הצטערתי למה אין לי עוד נוספים..

למה חסויה?! זה טיבעי לחלוטין! וטוב שאת מודעת לזה! יהיה בסדר מאמי

מאמי איזה באסה שאת מרגישה ככה
את זוכרת גם אני העלתי את הנושא
שאני מאוד רוצה עוד בייבי קטן,
אבל נורא מפחיד אותי שאני לא אתייחס לנועה כמו שהיא רגילה!!!
נראה לי זה הכי טבעי להרגיש ככה?!
שולחת לך מיליון

היי לולי שבלולי,
אנחנו לא מכירות, רק עכשיו התחלתי להיכנס לפורום, ואת בין ההודעות הראשונות שקראתי וממש גרמת לי להתרגש... גם אני הייתי אמא חרדתית בהריון הראשון והשני עבר יחסית רגוע יחסית לעצמי... התחושות שאת מתארת נורמליות... אחרי שהקטן שני נולד הרגשתי תחושת בגידה בגדול שלי, שהוא אהבתי הראשונה בהורות ואין מה לעשות אין לזה תחליף.... לקח לי זמן להתחבר לקטן והיום הוא פשוט אהוב שלי... זה בסדר להרגיש ככה והכי חשוב זה מה שאת עושה לא להתבייש ברגשות ולהססתר מהם, דווקא מפה את כן תתחברי, אין לי ספק בכלל!!! שיהיה המון בהצלחה! את אמא נורמלית לכל דבר!
[img] http://lbdm.lilypie.com/K85vp3.png [/ img] [/ url]

בנות אין לי מספיק מילים להודות לכן על ההשקעה שבכתיבת התשובות הכל כך מפורטות הדואגות והאוהבות.
גם אמא שלי תמיד אומרת לי שזה לא שהלב מתחלק, הוא פשוט מכפיל את עצמו

היי סיון,
אני חדשה יחסית פה ולא יצא לנו "לדבר"..
מה שאת מתארת כל-כך טבעי, והגדולה שלך שאת מודעת לרגשות שלך... אני חושבת שזה בא ממקום יפה ועצום של נתינה, הרצון לתת לכולם- חוויה נראה לי שמוכרת להרבה אימהות.
אני בהריוני השלישי, ההריון הראשון היה לא פשוט הייתי חרדתית בטרוף (מסיבות שהיום אני מודעת להם יותר-כך אני מקווה!), והגדול שלי הוא אהבת חיי, הוא הראשון בהורות של בעלי ושלי וזכות הבכורה שייכת לו אין ספק, וזה ניכר בכל- בהריון, בלידה ובגדילה שלו לטוב ולרע- אין מה לעשות!
הקטן שלי נולד, ולא מיד התאהבתי בו והרגשתי רע עם עצמי... לקח לי זמן וזה יצר תחושות לא נעימות.... היום הוא אהוב ליבי, כזה מדהים וכובש לבבות שאיך אפשר שלא לאכול אותו...
יכול להיות שגם הפעם אחווה את זה וזה שוב לא נעים...
אני חושבת שזה יושב על מקום של להקיף הכל ולא תמיד זה אפשרי לדברים לוקח זמן לפעמים, כמה זה לא נעים....
מדהים בעיניי ששיתפת... זה מראה שבסופו של דבר כולם חווים פחות או יותר אותו דבר וזה יוצר פרופורציות כלפי עצמנו...
אין לי ספק שאת אמא מדהימה ואכפתית.... שיהיה המון בהצלחה!

[img] http://lbdm.lilypie.com/K85vp3.png [/ img] [/ url]

היי סיון,

רציתי לומר לך שהדברים שכתבת ותארת פה מתיישבים כל כך עם דברים שגם אני חוויתי ועדיין חווה... מסתבר שעם ההריונות והלידות זה לא חולף....
זהו הריוני השלישי, ההריון הראשון היה מטורף -הייתי חרדתית ברמות מפחידות, לא היה פשוט (היום אני מודעת לסיבות האמיתית לחרדות ומטפלת בהם ביום יום- לא פשוט!).
ההריון השני- עבר יחסית יותר רגוע מבחינת החרדה. ודווקא משום כך הרגשתי פחות מחוברת, ועם לידתו של הקטנצ'יק קרה לי דבר מוזר- לא התאהבתי בו ממבט ראשון כפי שהתאהבתי בבכור שלי.... היה קשה לי עם התחושה הלא נעימה הזו, ולקח לי זמן להתחבר אליו, ומסתבר שגם לבעלי שלא הכי שיתף בהרגשה הזו, אבל היום יותר קל לו להביע זאת... ושלא שחלילה שאנו לא מאוהבים בו בטרוף... פשוט אין מה לעשות הגדול, הוא הראשון בהכל-בהריון, בלידה, בהורות, בגדילה, בהתמודדויות, בתסכולים.... ולא שמורה הזכות הבכורה- לטוב ולרע!
הקטן מקסים וכובש לבבות שאי אפשר שלא לאכול אותו ואין ספק שעד היום אני שואלת את עצמי האם זה שווה- זה בכלל אפשרי שזה יהיה שוווה????
מה יקרה עם עוד ילד/ה לא פשוט....

ואני יודעת שזה נובע מתוך רצון לנתינה אינסופית, ורצון למשולמות וכנראה שאין מושלמות ועצם זה שמרגישים ככה מעיד שאנו רוצים את הטוב ביותר לילדנו....

זה כיף שאת משתפת זה מראה שבסופו של דבר אנחנו לא מחורפנות והרגשות טבעיים ולגיטימים.
שיהיה לך המון בהצלחה!
אימאלה 23

[img] http://lbdm.lilypie.com/K85vp3.png [/ img] [/ url]

סיוון

אורטל ייתכן ואהיה
מה זה לא רחוק?

סיוון,אני גרה בטבריה.
זה לא רחוק מחיפה!
תבואי,נתקשקש קצת ונעשה יום כיף לבנות...

ממי אני ממש ממש ממש מודה לך על ההזמנה אבל אני לא עושה נסיעות כאלה יותר
ככה הודעתי לבעלי שמהרגע שאני נכנסת לתשיעי לא נוסעים יותר להורים שלו
אם פתאום אני אגיד לו "אני נוסעת לטבריה" יחטוף עלי חום 90
חחחחח
אבל אני בהחלט מעתיקה את ההזמנה שלך , כי אני אנצל אותה

חחחחחח טוב,אל תהרסי לעצמך את התירוץ

תודה ממי אני ממש ממש ממש מעריכה את זה
אני מקווה שזאת תחושה שתחלוף

אחות לבת שכבר קיימת לך - זה הדבר הכי מקסים וטוב שאת יכולה לעשות עבורה אין חברה טובה מאחות
ואין אחות טובה יותר מזו שאת תתני ללהב...
נכון שתשומת הלב תהיה עכשיו מחולקת לשתיים...אבל כמו שאהבתך גדלה לילדה הראשונה ככה לאט לאט תפתחי את אהבתך לילדה השניה...
את אמא נהדרת, והזמן רץ מהר....בהתחלה קשה....אבל כשמסתכלים על התוצר הסופי מרימים את הראש בגאוה על מה שיצא, הידיים מחבקות והלב נפתח...
יהיה בסדר
"הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

את לא לוקחת ממנה כלום!
את נותנת לה מתנה ענקית!! אין על אחים בעולם!
אין לזה תחליף!

אני מבחינתי בכיף הייתי מסתפקת בילדה אחת, ככה שאני יותר ממבינה את הלחץ מלחזור לגזים, לילות בלי שינה וכו'...
אבל הרגשתי שאם אני לא עושה עוד ילד עכשיו אני ממש עושה לבת שלי עוול.
היא כל כך כמהה לזה כבר.
אז שמתי את הנוחות שלי בצד, כדי לתת לבת שלי כל מה שאני יכולה ומגיע לה.

תסתכלי על כל מה שאת נותנת לה בלידה הזאת, ולא על מה שנראה לך שהיא תפסיד,
ואני בטוחה שתביני למה אני מכוונת.

מיכל

את פשוט מקסימה ואת האימא הכי אוהבת שיש, את צריכה להבין דבר אחד אולי בהתחלה יהיה ללהב קשה עם הבובה החדשה אבל לאט לאט היא תאהב אותה והן בעתיד יהיו החברות הכי טובות ותיהיה לה חברה לשחק איתה בבית, וחברה לחיים לשטף אותה בהמון תחומים. אז הכי חשב תחשבי טוב יהיה טוב מאמי תחייכי את עוד מעט אימא לשתי נסיכות....

סיוני...
אני ממש מבינה את ההרגשה שלך.. לא יכולה להזדהות אבל אני בטוחה שכל החששות האלו הן חששות טבעיים לחלוטין!!! הרי ברור שיש חששות של הריון ראשון אז הריון שני מביא איתו חששות אחרים וגדולים לא פחות...

את אישה מדהימה ואני התאהבתי בך מהרגע הראשון שהכרתי אותך!
אין לי ספק בכלל שאת אמא מדהימה עוד יותר...
אנחנו גם חולקות את אותו המזל ואותו יום ההולדת ככה שאני יכולה להבין אותך גם מההיבט הזה וזה היבט לא פשוט...
כי לא פשוט להיות בת מזל טלה...

תהי בטוחה יקירתי שאין מתנה גדולה יותר ללהב מאחות לשחק איתה ולספר לה סודות וחלוק איתה המון רגעים מיוחדים, גם אם יהיה קשה בהתחלה ויהיה קשה הן תלמדנה להיות החברות הכי טובות בעולם, את תראי שזה יהיה קשר מיוחד!!!

ולגבי הפיצקית, הרי ברור למי יש כוח ללילות ללא שינה או לגזים או לבקבוקים או לריבים עם הבעל מי עושה יותר, או לטיטולים.. אבל מאמי אני בטוחה שגם בלילה הכי קשה שיש כשתסתכלי שניה על הקטנה הזאת ישנה, או מחייכת את תביני כמה הכל שוה כמה כל רגע קשה שוה את החיוך הזה ואת האהבה הגדולה הזאת שגדלה בתוכך מיום ליום...

ואני יכולה להבטיח להפיג את רגעי הבאסה והכאב ואם אוכל לעזור אז גם בכיף.. אל תשכחי בשביל מה יש חברות!!! קפה ועוגה תמיד מובטח לך וגם אם לא בא לך לצאת מהבית מבטיחה להביא אלייך!!!

אז תתני חיוך תנשמי עמוק ותזכרי שאת אמא מ-ד-ה-י-מ-ה!!! ואין לי ספק שהכל יבוא על מקומו בשלום!!

אתן פשוט מרגשות אותי בטירוף
עכשיו ההורמונים חופשי פועלים

תודה רבה רבה רבה לכולכן

וירדן - הרווחתי זה בטוח

אמאלה סיון אהובתי.
אני קוראת ובוכה.
זה אחד לאחד מה שאני הרגשתי.
רק שאצלי זה לווה בבכי אין סופי כמעט- את בטח זוכרת את התקופה הזו אצלי......

אצלי זה נמשך קצת אחרי הלידה עד שהתאוששתי
עזרו לי אחיותי.....
אמי.....

וכמובן חמותי - חחחחח זה היה סתם חחחחח

אני לא מאמינה שאני מדברת על זה................

אבל היום זה כייף
זה אושר אינסופי.
והם אוהבים אחד את השני

הגדול מטורף על הקטן.
אוהבת אותך המון המון אהובה שלי.

בשמת

ואי ממיל'ה שלי, כמה שזה נכון..

מרווה, כבר אמרתי לך היום שאני אוהבת אותך? נראה לי שעוד לא. אז אני אוהבת אותך

מאמי אמרו לך פה כל כך הרבה מילים חמות ואוהבות... ולי נשאר רק להצטרף...
ולשלוח לך חיבוק גדול

אני אגיד לך דבר אחד
הדבר הכי חכם שעשיתי בחיי זה היה להביא עוד ילד!!!
גם אני פחדתי אבל אני אספר לך סיפור טרי טרי
היום בבוקר גדעון ארגן את נועה לגן ואז אמר לה "תגידי שלום הולכים לגן"
אני בדיוק האכלתי את גיא בחדר. היא נכנסה לחדר ואמרה "אמא נשיקה" נתתי לה נשיקה ואז היא אמרה "תינוקי נשיקה" קירבתי לה את גיא והיא נישקה אותו עם מלא רוק חחחח היא נתנה לי את דובי והלכה ואז ליד הדלת היא צעקה "ביי אמא ותינוקי" והלכה בשמחה
הילדה כבר התרגלה אליו והיא אוהבת אותו מאוד כל היום מבקשת לנשק אותו
מה עוד!!! לפני שגיא נולד נועה הייתה מתייחסת בעיקר לאבא רק אבא אבא ואבא
מאז שהוא נולד אני מקבלת יםם נשיקות ביום חיבוקים וליטופים
בקיצור תסתכלי על הצד החיובי שיש ויש צד חיובי ענקקקקקק
אני לא רואה את החיים שלי בלי אחותי הגדולה הכי כיף בעולם זה לגדול עם אחים!!!!
ולגבי הקושי
החודש וחצי הראשונים היו לי קשיים מאוד!!!! באמת!!! אבל
סיון אני חודשיים וחצי אחרי ואם הייתי יכולה הייתי מביאה עכשיו עוד אחד כי אני נהנת בטירוףףףףףףף

יהיה בסדר!
אהה וללדת בשבוע 50 זה ישר לכיתה א'

אוי אני כל כך מבינה אותך....אני אומר לך בקצרה(אשתדל), שגם אני הייתי ככה, ואני לא אשקר לך זה באמת לא פשוט ויהיה קצת את "הדיכאון" של ההתחלה, אבל מבטיחה לך שזה יעבור ואת תראי איך את תאהבי את הנסיכה באותה מידה ותשתפי את להב בכל פעולה שאת עושה עם התינוקת, זה תחושה קצת קשה בהתחלה אבל בהחלט זה עובר.
ההפרש בין נועה לעומר שנה וחצי אז בהחלט אני מבינה את המחשבות והתחושה (עברתי את זה) את תהיי בסדר ואנחנו כאן בשבילך!!!

לא הייתי פה מלאאאאאאאאאאאאא זמן, אבל לפני כמה ימים נכנסתי שוב והתחלתי לקרוא. היום, כשקראתי את ההודעה שכתבת- הייתי חייבת להתחבר ולהגיב
ולא קראתי את כל התשובות שכתבו לך אז סליחה אם אני חוזרת פה על דברים שנאמרו:

נקבע לי תור לניתוח קיסרי ל-3.8 (אחרי שילדתי את ליאם בניתוח חירום והשאירו לי את ההחלטה איך ללדת, העדפתי קיסרי יזום). זה ממש אוטוטו..
היה חשוב לי להגיד לך שאני מרגישה בדיוק כמוך!!!!!!!!!!!!!!
גם ההריון שלי היה מתוכנן ובכל זאת, כל-כך הרבה פעמים במהלך ההריון הזה אני מסתכלת על ליאם ואומרת: "מה עשיתי לך? מה עשיתי לנו? למה כל-כך מיהרתי להיכנס שוב להריון? אתה עוד תינוקי"
גם אני חושבת על ההשכמות בלילה והטיפול האינסופי. גם אני נזכרת איך בשלבים הראשונים עסוקים רק בלשרוד את היום..ועכשיו עוד יש ילד נוסף בבית, אז בכלל הקושי כפול.
ומה יהיה כשאהיה מאושפזת? פתאום אעלם לו והוא אפילו לא בגיל שהוא יכול להבין למה אמא נשארת בבית חולים עם תינוק חדש ואני הולך לסבתא.....
גם אני מסתכלת עליו ובוכה. וגם לי כואב עליו וגם על התינוק שעוד לא נולד ושבכלל לא התייחסתי אליו במהלך ההריון! אפילו בדיקות שגרתיות לא היה לי חשק וכוח לעשות.
בקיצור, כל מה שאת מתארת סופר מוכר לי.

יחד עם זאת, אני מנסה לחשוב על הטוב- על הקשר הנפלא שיכול להיות להם, על הבגרות והעצמאות שאני יכולה להעניק לליאם ועל ההתמודדות שיחווה. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהתפקיד שלי כהורה הוא לאו דווקא תמיד לשמור עליו בצמר גפן, אלא להכין אותו לחיים- לחיים של דחיית סיפוקים, של עצמאות, של התמודדות עם קנאה ותסכולים..

לגבי האהבה לתינוק החדש- לי לקח הרבה זמן "להתחבר" לליאם. הייתי עסוקה בהתחלה בלכעוס עליו ועל עצמי- על העצמאות שנלקחה ממני, על הגוף שהשתנה, על מה שהפכתי להיות.

אני מאמינה שגם אם יהיה לנו קשה בהתחלה, כמו שהיה עם להב וליאם, אחרי שנכנס לשיגרה הדברים יסתדרו לכולם. ההתחלות הן קשות כך אומרים..וזה בסדר.

לגבי דכאון- היום יש מודעות ענקית לנושא- אם תרגישי אחרי כמה שבועות שאת ממש מדוכדכת ולא יוצאת מזה- תוכלי לקבל טיפול אפילו דרך רופא הנשים.

הכי חשוב: עם כל הקושי, תנסי לחשוב חיובי. תדמייני את 2 הנסיכות משחקות יחד, רצות, משתוללות.

והלוואי ועוד נצחק על זה, הא?

סיווני יקירתי,
אני בטוחה, בטחה במיליון אחוז שאת תהיי אמא מעולה!!!

האמת? שאני חושבת על זה, ההריון השני נראה לי עובר בפחות ה יתלהבות...

לא קראתי את שאר התגובות אז יש מצב שאחזור על דברים
לאמא שלי יש בבטן גור
וכשיגדל נשחק בכדור
גם אם יצא מקומט וקירח,
אנו נאהב אותו עד הירח!!!!!