טוב. לא קראתי את הכתבה, באמת שאני לא מוצאת בה עניין...
קצת נמאס גם מכל החפירה הזו על הניצול הקפיטליסטי, אבוי, השורה במדינתנו הקטנטונת.
לעומת זאת, אני מאד בעד מחאת הרופאים, מחאת הדיור, מחאת העו"ס, וכל השות'.
אלו לדעתי מחאות אמיתיות וראויות (ועזבו את הקוטג'... פה באמת ניתן לומר שקנו אותנו בשקל... ביבי הגדיל בשקל... חחח כנראה את הקולות בבחירות הוא הגדיל בשקל... או שלא

.)
שילגי אהובתי - אני חותמת על כל מילה שלך. אוהבת מאד את הדעות ואת דרך הבעתן. עלי והצליחי

.
תשמעו, אתמול בערב הייתי מוזמנת למסיבה. זו הייתה מסיבת בנות לרגל סיום של משו.
לא היה לנו איפה לעשות את המסיבה, אז אחת הבנות נידבה את ביתה, ויותר מכך - את הבריכה שבחצרה.
בגינתה של אותה אחת יש בריכה שלא מביישת כל בריכה עירונית ממוצעת.
(היה סבבה עצבני! תודה למי שהתעניינה)
אבל מיד התחילו להישמע קולות ציניים ומחשבנים של "כמה זה עולה" ו"האחזקה של זה" ו"כמה כסף נשפך", ועוד פנינים מפנינים שונים.
ותשמעו - אני מכירה את האנשים האלו. מדובר באנשים בין החרוצים ביותר שאי פעם יצא לי להכיר.
עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה, כולל שישי, שבת וחג.
הם לא התחילו מלמעלה... הו לא...

הם התחילו בהחלט מהמקום הכי נמוך שקיים...
אבל הם הגיעו!!!! אז אתן יודעות מה??? WTF מה יש לאנשים אחרים להגיד?... שיגידו.
כל אדם שעובד קשה למחייתו ומגיע - זכותו המלאה (יש שיגידו שזו אף חובתו...) ליהנות עד הסוף מפירותיו.
ו-לא, אני לא מדברת כרגע על בני נוער והתסבוכים שלהם.
יש ברשותי כרגע אחת כזאת, בסדר - אני מתמודדת.
מדובר על אנשים מבוגרים שעבדו ועמלו כדי שיהיה להם.
חינוך זה משהו אחד. לעבוד ולהרוויח ואז לקנות בזה "מותגים", או שלא - זה כבר משהו אחר.