מודאגת.. - הריון ולידה

מצד אחד אי אפשר להתעלם מחווית הפנימיה, מצד שלי לא נראה לי שכל דבר צריך להשליך רק על זה.
תזכרי שזה גיל מאוד קשה. לכולם. ולאהוד יש כמה נסיבות מקילות.
לדעתי, תמשיכי במה שאת עושה. זמן איכות, רגישות, הכלה
אבל מצד שני אל תתני לרגשות אשמה להפריע לך להציב גבולות. זה לא יקל עליו אלא רק יעצים אצלו תחושות של כאוס ובלבול.
תקפידי על הגבולות שלך. לא לתת יחס על התנהגויות לא רצויות. חיזוקים חיוביים על התנהגויות טובות.
שימי לב לא לשדר לעידן שכל האנרגיות ותשומת הלב שלך (לטוב ולרע) הולכת למי שמתפרץ...

מיכל

עדידוש
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."

מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן

מאמי כתבתי לך תגובה די ארוכה בשרשור הקודם שלך על אהוד, לא יודעת אם קראת אותה.
בכל מקרה- העיצה הכי טובה שיש לי לתת לך, היא: תפסיקי ללכת לידו על ביצים!!!
היתה לי תקופה כזאת עם שקד. אשכרה היינו פוחדים ממנו (מהתקפות הזעם שלו). עד שיום אחד ירד לי אסימון וחשבתי לעצמי- למה לעזאזל אני צריכה לפחד מהילד שלי?????
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

כמו שכתבו קודמותיי- גיל שנתיים הנורא

מקפיצה לך