חרדת נטישה???????? - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..

הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש

כל הפורומים הריון ולידה פורום תמיכה הדדית ונושאים כלליים חרדת נטישה????????

שמנו את נתנאל בגן בגיל 9 חודשים (יותר נכון 5 ימים לפני 9 חדשים). חייבת לציין, שהסתגלות עברה בכזו קלות, שאפילו דאגתי... אמרתי לעצמי שחייבת להיות חרדת נטישה, זה הרי שלב חשוב בהתפתחות. אבל לא! הוא לא בכה אף פעם כשהיה נכנס לגן, ראה גננות, חייך להם, עשה לי ביי ביי עם היד, וזהו.
לפני שבוע הוא היה חולה והיה בבית כל השבוע. ביום ראשון חזר לגן, והכל היה רגיל, אך כשאספתי אותו הביתה, ראיתי שהוא מאוד התגעגע, הוא היה צמוד אלי כל הערב, חיבק אותי, נשך אותי (סוג של נשיקות אצלו, שאנחנו עובדים על זה), לא זז ממני מטר. יום למחורת, בעלי לקח אותו לגן ו....ילד התחיל לבכות! לא מוכן לרדת מהידיים של אבא וזהו. בסוף גננת לקחה אותו ומהר מאוד הסיחה את דעתו. בעלי אמר שתוך דקה הוא נרגע. היום בבוקר, בדיוק אותו סיפור.
עכשיו, אני חושבת שזו חרדת נטישה, אבל מדאיג אותי למה זה קורה עכשיו? לא היה אמור להיות יותר מוקדם? או אולי זה לא חרדה אלא איכשהו קשור לזה שהוא היה שבוע בבית...
בנות, מה אתן אומרות?

על ידי anastasia 02/08/2011 15:20:15

7 תגובות

עמוד 1

אני חושבת שהשבוע איתך עשה את כל הבאלגן
סתם כי יש לי ניסיון וראיתי המון מקרים אצלנו בגן של ילדים שלא באו כמה ימים
והחזרה לגן הייתה להם מאוד קשה...

תני לו להתרגל מחדש - זה יעבור
ברור שאין כמו להיות בבית עם אמא

על ידי שירררה 02/08/2011 15:20:15
גם לעדן אחרי חג או סוף שבוע ארוך מאוד קשה ללכת לגן.
הרי אין כמו להיות עם אמא ואבא כל היום.
זה שלב מתוקה.
וגם זה יעבור.
בחיים צריך לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה - תמיד!!!!!

שיהיה יום מקסים לכולם!!!!!

באהבה, ליאת.

על ידי מלאכיות שלי 02/08/2011 15:20:15
לפי מה שאני זוכרת שלמדתי באונב'
חרדת נטישה מתחילה בסביבות גילאי שנה (8 חודשים ומעלה) - מה שתואם מאד את מה שאת אומרת..

גם זה שהוא איתך בבית כל השבוע- זה בהחלט מחזק את הרצון שלו להיות דבוק אליכם....מה שנקרא בשפה לא מקצועית " גיל הדבק"

זה שלב- וזה יעבור!
הכי חשוב לא לברוח ממנו מבלי להיפרד אבל גם לא להאריך בפרידה
צריך לתת תת לילד זמן התארגנות והבנה שיש איתו מישהו ושהכול בסדר
ושאמא ואבא חוזרים.
ואם נניח סבא וסבתא באים- אז להגיד לו בדיוק מי יבוא לקחת אותו
זה נראה שטויות אבל זה חשוב- גם בגיל הזה!

על ידי michali_pa 02/08/2011 15:20:15
אני גם חושבת כמו שירה, השבוע איתך בבית הזכיר לו איזה כיף זה (למרות שבטח גם בגן כיף לו כי אחרת היה בוכה מלכתחילה)

על ידי JennyK 02/08/2011 15:20:15
תודה בנות

על ידי anastasia 02/08/2011 15:20:15
בס"ד

ANASTASIA מאוד מוכר לי הנושא!

אנחנו הכנסנו את הבן שלנו לגן בגיל שנה בדיוק !! ואותו דבר קרה ההסתגלות הייתה ב"ה טובה מאוד, שמח ללכת לגננת שלו,חייך, אמר לי שלום וזהו........ הגננת סיפרה לי שהוא פשוט ילד מקסים!! אחרי פסח התחיל לבכות בגיל שנה וארבע בערך........... הוא נרגע מאוד מהר, מעסיקים אותו ואני הולכת..... זה מאוד טבעי!
אל תדאגי!! מניסיון הבן שלי היום בן שנה ו7 חודשים ( ז"א עברו כבר בערך 3 חודשים) והוא עדיין בוכה כל בוקר!! הוא הרבה יותר מבין ממה שהבין בגיל שנה וזה טבעי שהוא ירצה להיות עם האנשים הקרובים אליו לא? אני לא מתרגשת יותר מידי אני שמה אותו במעון, נותנת לו נשיקה ואומרת לו יום טוב, נותנת אותו לגננת והיא מעידה שכל בוקר תוך דקה נרגע ושוכח מזה!!!
כך שהכל טבעי!
בהצלחה בהמשך.

על ידי מוריה מוריה יעקוב 02/08/2011 15:20:15
ממי אין חוקים ברורים בדברים האלה.
להב עד היום חווה משברים כאלה מדי פעם - הנה עכשיו 4 ימים היא במשבר כזה.
אבל זה בא והולך וצריך ללמוד להתמודד עם זה.
עם להב פשוט אנחנו עושים מעין טקסים קבועים שמונעים את זה.
דוגמא: במעון הקודם היה טקס שהיא סוגרת את הדלת ורצה לחלון לומר לנו שלום

על ידי לולי - שבלולי 02/08/2011 15:20:15